<h1>הגהות רבינו בצלאל אשכנזי</h1>
<h2>דף ב.</h2>
תוספות ד"ה האומר הריני כזה וכו' עד דנזיר עובר לפניו ולגופיה לא איצטריך כצ"ל. שם, דאמר כזה האמר הריני אפי' נזיר עובר לפניו לא מהני דטפי כצ"ל דהד"א. ד"ה מ"ט וכו' עד הלכך קבע אותה מסכתא בסדר נשים וקאמר וכו' כצ"ל. ד"ה אלא לעולם וכו' עד מפרש איסורו ברישא וגבי בהמה איירי דבהמה מפ' היתר ברישא כצ"ל. שם, אלא התם ליפרוש כנוי ברישא כצ"ל. שם, במאי דפתח דבין הכנויין ובין הידות כצ"ל. שם, ידות הואיל ואתיין מדרשא וכו' הת"ד. שם, להזיר לה' לעשות ידות נזירות כנזירות הד"א וכאן הס"ד. שם, בעיקר קרבן דהיינו הכנויין שאינם צריכים וכו' כצ"ל והת"ד.
<h2>דף ב:</h2>
רש"י, ולא חשיב בהדייהו כנויי נזירות אלמא דרשא לא אתא אלא משום ידות כצ"ל. שם, תנא כי מתחיל מתחיל בעקר קרבן כצ"ל. שם, ותני ידות להא מילתא נמי תריץ לה ואקדים נמי כצ"ל. שם, היינו טעמא דבעי' להיות נזיר עובר לפניו כצ"ל. תוספות ד"ה ודילמא וכו' עד ולא נתכוון כלל לקבל על עצמו כצ"ל. שם, כי יפליא שיפרש בפיו כצ"ל. שם, ופירש בשפתיו אהא ובלבו חשב כצ"ל. ד"ה מהו דתימא וכו' עד לא בעינן פיו ולבו שוין ואי אפשר דכל נדר בטעות לאו נדר הוא כצ"ל. שם, וע"ק למה לי עובר לפניו נזי' הרי כיון דחשב בלבו לא בעינן כצ"ל. שם, אע"ג דנזיר עובר לפניו ואמר בלבו נזיר אין זה פיו ולבו שוין כצ"ל. ד"ה אמר שמואל וכו' עד והכא ליכא לשנויי בלא תפס בשערו כצ"ל. שם, וכי מעשה הגון וכשר לעשות כן כצ"ל. ד"ה הריני כזה וכו' עד ומשני שמואל הכא נמי כצ"ל.
<h2>דף ג.</h2>
גמרא. הריני כזה לא אמר אמר שמואל כצ"ל. רש"י ואמרי' בת צדעא שמכפל השחור כצ"ל. שם, שלא יפול השער כצ"ל. שם, דמשמע שיגוז שערו כמפנה מים כצ"ל. תוספות ד"ה ממאי וכו' עד הכא נמי תפיס כצ"ל. שם, ד"ה תנא וכו' עד וקאמר הרי עלי לשלח כאילו כצ"ל. שם, דפרע הויא לשון גלוייא כצ"ל. ד"ה עד וכו' עד נבוכדנצר הס"ד. שם. צפורי נזיר טמא קבל עליה כצ"ל והת"ד. שם, דשייכא בהו צפורי נזיר טמא אם יטמא כצ"ל והס"ד. שם, מכדי חיישי' קאמר ולא צפורי נזיר ודאי כצ"ל והת"ד. שם, ודילמא צפורי נדבה קביל עליה כצ"ל.
<h2>דף ג:</h2>
גמרא. א"כ הוה קאמר הרי עלי קן כצ"ל. ומנין לאומר שמאל שהיא שבועה כצ"ל. גמרא. אפי' לא נזר וכו' כצ"ל. ומלת שאחר זה נמחקה משם. תוספות ד"ה צפרי מצורע וכו' עד שייכי שפיר גם מצורע הס"ד. ד"ה כגון שהיה נזיר וכו' עד וטריחא ליה כיון דנזיר טהור עובר לפניו אין סברא שיקבל עליו צפרי נזיר אם יטמא כצ"ל. שם, לכ"נ למהר"פ אין סברא לומר כצ"ל. ד"ה מאי בינייהו וכו' עד דאף כשאמר צפורים הסמוכים לשיער עלי לא הוי נזיר אלא כשנזיר כצ"ל. שם, צ"ע הגהה היכא דאמר צפורים הד"א. ד"ה מן החרצנים עד כשמשון הס"ד דכשמשון כבן מנוח הת"ד.
<h2>דף ד.</h2>
תוספות ד"ה נזיר עולם וכו' עד ואסמכתא מאבשלום דאמ' כצ"ל. שם, אלא עד שיזיר מכלן או יאמר סתמא כצ"ל והת"ד. שם, מכל אשר יעשה מגפן היין הת"ד. שם, כיון דגלי לן ביין ה"ה שצריך כצ"ל. שם, מכל יין ושכר יזיר משמע הת"ד. שם, ואפי' כשבא לפרש דהכא, נרשם עליו כמין יד. שם, לאסור יין מצוה הת"ד. ד"ה לאלופי נ"ב לעיל. שם, ר"ש לית ליה איסור כצ"ל.
<h2>דף ד:</h2>
תוספות ד"ה קרבן הוא דלא מייתי פי' בנזיר שמשון כצ"ל. שם, ד"ה הרי עלי כבכור פי' ככר זה כבכור כצ"ל. שם, אבל בכור קדוש מרחם ר' יהודה סבר לה כר' יעקב וכ' עד דאמר הריני כשמשון הוי נזיר כצ"ל. ד"ה לא דכ"ע וכו' עד לה' ממילא הס"ד והשאר נמחק. ד"ה לרבות וכו' עד נדבה קרי דבר הנדור כצ"ל. ד"ה שמצוה לקדש וכו' עד אע"פ דקדיש מרחם כצ"ל והס"ד. שם, גבי נזיר הת"ד. ד"ה לא אכלתי וכו' עד ומביא חולין בעזרה עליך הכתוב אומר להזיר לה' כלומר שתחלת נדרו לגמרי כצ"ל. שם, ממה שגמר בדעתו קרוב כצ"ל. שם, ודלמא גוססין הת"ד. שם, אסור ליגע בגוסס אלא כלומר קרוב לגוססי' כצ"ל והס"ד. שם, והרי שלוחי הת"ד.
<h2>דף ה.</h2>
רש"י שאם בא לגאלה באותו יום שמשכנה לו כצ"ל. שם, וה"נ מאי חזא רבי ללמוד מההוא ג"ש מה להלן וכו' כצ"ל. שם, דברי ר' יוסי דאמר נמחק מלת דברי. שם, ואי קשיא לך לרבי ולר' יוסי מ"ש כצ"ל. שם, משום דלדידהו הוי כובד ורבי מתרץ כצ"ל. שם, הני מ' שנה דכתיב ויהי מקץ כצ"ל והת"ד. שם, ששאלו ישראל מלך מיום ליום אחת שמלכו שמואל ושאול דהיינו בתחלת המלכות של שאול ועלתה לשניהם כצ"ל. שם, אלא ד' חדשים מכאן אתה למד כצ"ל.
תוספות אין ימים וכו' עד בפחות מב' ימים כצ"ל. ד"ה תלכנה וכו' עד בשנה ומשמע בסוף כל שלשה חדשים כצ"ל. שם, שיכול להיות שאין הדבר שוה להכי ילפינן מבתי ערי חומה כצ"ל והס"ד. שם, מ"ט גבי כהני דאיכא כובד כצ"ל והת"ד. שם, עצמם ילפי מסתם נזיר פרע פרע כצ"ל. ד"ה מאי איכא וכו' עד אשר יגלח משמע דבתגלחת היה מאחר כצ"ל והס"ד. ד"ה הני מקץ מ' שנה למאי פי' ליכא למימר למלכות בית דוד וכו' עד דהא משמע קראי דדוד מלך ה' שנים כצ"ל. שם, ששאלו להם מלך ולפי שמרדו במלכו של עולם לשאול להם מלך תלה מרידת אבשלום בשאלה שהיא שנתים לשמואל ובחצי י"א העמיד כצ"ל. ד"ה בר פדא וכו' עד בתורה שלשים חסר א' כצ"ל. שם, הנהו לדרשא הת"ד.
<h2>דף ה:</h2>
רש"י בריש דפא הלשונות מהופכין וכצ"ל וכיון דהני אתא לדרשא ולאו למניינא אחריני נמי לא למניינא אתו. דבר פדא א"ל אטו מי ליכא חד מינייהו דלא אתא לדרשא. אלא מדההוא למניינא הנהו נמי דלדרשא אתי (לאו) [להו] למניינא דאע"ג דבציר אחד הוא. תנן וכו' כצ"ל והשאר נמחק. שם, מגלח לשלשים וא' יום בשלמא כצ"ל. שם, וכיון דלא אמר בהדיא שלמים כצ"ל. שם, להמתין עד יום שלשים וא' כצ"ל. שם, דלבר פדא אם נטמא ביום שלשים קודם הבאת קרבנותיו אחר מלאת קרינן ביה כצ"ל. שאם אמר הריני נזיר אינו מגלח לכתחלה ליום שלשים אבל בדיעבד יצא אליבא דבר פדא כצ"ל. שם, כל מה שיזיר גלח אחר מלאת וכו' נרשם בצדו כמין יד א'. שם, דצריך למנות תחלה שלשים ולגלח ביום שלשים וא' הא סתמא אם גלח יום שלשים יצא וסיפא דתני לא יצא כצ"ל. שם, לשלשים וא' ואמתי אמרו כצ"ל. שם, בזמן שאמר הריני נזיר ל' יום שלמים ואם אמר ל' יום כצ"ל.
תוספות לא מצטרפי' למניינא למנות להו מכ"ט כצ"ל והס"ד. שם, מלמד שהנזירות הת"ד. שם, הואיל ואיכא הת"ד. שם, ואסור לשתות ביין ולטמאת למתים עד שמביא קרבנות והויא ליה כפרה דנזי' טהור נמי בעי כפרה דקצת חוטא הוא שציער עצמו מן היין. משום הכי קתני תלתין יומין כצ"ל. ד"ה הויא ליה וכו' עד מלת אלא נמחק. שם, אלא לבר פדא וכו' הת"ד והוא מוחלף וק"ל. ד"ה אמר לך וכו' עד ורישא דקאמר דלכתחלה אינו מגלח אלא ליום ל"א הוא לפי שכשיאמר שלשים וכו' כצ"ל. שם, והתם ליכא לאשמועי' בלישנא אחרינא דאשמעי' דכשאמר לשון מיותר שלשים יום כאלו אמר שלמים דליכא למימר בזה מקצת היום ככולו קמשני נמי בהאי לישנא וכו' כצ"ל. ד"ה ולרב מתנה וכו' עד והתנא אמר אם גילח ל' יצא דמשמע דיהא יום ל' כצ"ל והס"ד. שם, תנן וכו' עד בשלמא לבר פדא כצ"ל. שם, הא ס"ל מקצת היום ככולו כצ"ל. שם, אע"ג דמתני' סתמא קתני ל' יום אפ"ה כצ"ל. שם, ואת השנייה וכו' ונמצא דכל תגלחת ביום ל"א וכ"ת סוף סוף כצ"ל. שם, הא ברישא קתני בהדיא דלכתחלה צריך לגלח ביום ל"א הא לא קשיא דסיפא אתא כצ"ל. שם, ולתרצן כעין תירוץ ראשון כצ"ל. שם, לבר פדא בתחלת הנזירות מידי דהוה אאדם שמקבל עליו כצ"ל. שם, לא נתפרש בסיפא לבר פדא כצ"ל. שם, עוד סגנון אחר בשלמא לרב מתנא ניחא כצ"ל והד"א.
<h2>דף ו.</h2>
רש"י דהכי קא מתרצינן וכו', נרשם עליו. שם, אמאי סותר אי טמא אחר מלאת ימי נזרו כצ"ל. תוספות המשניות דאע"ג דקתני סיפא אם גילח כצ"ל. שם, ס"ל לבר פדא דלא אמרי' מקצת היום ככולו בסוף נזירות הא לא חשיב חדוש למקשה דפשי' דחשבינן ליה כאדם המקבל נזירות בחצי היום שאדם וכו' כצ"ל. וממלת שאדם וכו' עד סוף הדבור. שם, אם גילח הראשונה ליום ל' כצ"ל. שם, דמשך הנזירות כ"ט יום דבדיעבד אם גילח הראשונה ביום ל' כצ"ל. ד"ה ולרב מתנה וכו' עד ליום שלשים אלמא כצ"ל. שם, פי' מש"ה י"ל דאם גילח הראשונה כצ"ל. שם, משום דמקצת היום ככולו וכו' עד הלכך בדיעבד יצא ולכתחלה בעינן יום שלשים כצ"ל. שם, ומה שמגלח וכו' עד משום דסוף יום שלשים עולה להתחלת נזירות כצ"ל. שם, אחצי היום דנמצא דיום שלשים הויא להתחלת נזירות שני כצ"ל. שם, אבל לשני נזירות כמו בסיפא שעולה תחלת שלשים יום לסוף נזירות ראשון וסוף היום לתחלת נזירות שני דהיינו לכאן ולכאן לא שמעי' לכאן ולכאן ואם תאמר וכו' כצ"ל. שם, ליום שלשים דמגלח השניה ליום ס' לכתחלה דנזירות ב' מתחיל ביום תגלחת ראשונה וקמ"ל. שם, אימא לא יעלה דאינו ניכר אם גילח וכו' כצ"ל ומכאן ועד סוף הדבור נרשם עליו. שם, ד"ה תנן גילח יום ס' חסר א' יצא כצ"ל. שם, שהיתה ביום ס' חסר אחת היא ביום ל' כשתמנה הנזירות ביום שלשים כצ"ל. שם, להאריך וליתן טעם לדבריו שיום שלשים עולה לו מן המנין הא ודאי וכו' כצ"ל. שם, נטמא יום שלשים סותר הכל בשלמא הת"ד. שם, גזרינן אטו יום שלשים דסתם נזירות שהוא תגלחת מן התורה וסותר כל שלשים יום למפרע כצ"ל. ד"ה אלא לבר פדא וכו' עד אמאי סותר ל' יום כיון שנטמ' כצ"ל. שם, דקתני ר' אליעזר אומר אינו סותר אלא ז' פי' אינו סותר כלל למפרע כצ"ל. שם, כ"ט יום דבמשך נזירות לא אשכחן דפליגי כצ"ל.
<h2>דף ו:</h2>
רש"י אלא לאו דאין עקר נזירות אלא כ"ט יום ומ"ט דר' אליעזר דאמר דסותר ז' כצ"ל. שם, לעולם אימא לך לר' אליעזר לא הוי נזירות פחות כצ"ל. שם, אמר מר אלו הן ימים שצריכים כצ"ל. תוספות ד"ה קסבר וכו' עד דאדרבא מדרבנן נשמע לר' אליעזר כצ"ל. ד"ה תנן וכו' עד לרב מתנה פריך ואי ס"ד לא אמרי' מקצת כצ"ל. ד"ה אמר ר"ל כבר פדא נמחקו מלות הללו ותחלת הדבור לא אמרי' מקצת וכו'. שם, שיעשה עוד תורת סתם נזירות כצ"ל. שם, כולו וא"ת הד"א. שם, לבר פדא וא"ת הד"א. שם, שלמים דהשתא הד"א. שם, וכי נטמא ביום מלאת כצ"ל. שם, ולא אמר שלמים ואי קשיא לך כצ"ל. שם, קאי כי נטמא ביום ק' דאע"ג כצ"ל. שם, ולא בסתם נזיר מדקאמר כצ"ל. שם, בההיא מודה ר' אליעזר כצ"ל. ד"ה שומע אני וכו' עד משלשים יום כמנין מלת כמנין טעות והס"ד. שם, שהם צריכים למלאת הוי אומר זה שלשים כלומר חדש דפעמים כצ"ל והת"ד. שם, מאי לאו רב מתנא כצ"ל והת"ד. שם, דכ"ע שלשים כותיה דר' יאשיה סבר בכל דוכתי' עד ולא עד בכלל ור' סבר בכל דוכתי' כצ"ל.
<h2>דף ז.</h2>
רש"י אבל לא בשנה שאין מונין לה כצ"ל. שם, ליחייב בכל עשרים נזירות של שלשים שלשים כצ"ל. שם, וכמו תאותה מי ישיבנה כצ"ל. שם, שהלילה הולכת אחר היום כצ"ל. שם, אריכא לו מילתא כמכאן ועד סוף העולם אינו נזיר אלא שלשים דהא קאמר אחת כצ"ל. שם, וכי הדר ואמר יום א' או שעה א' או מחצה שבנזירות חיילא עליה כצ"ל. שם, ואפי' למ"ד הריני נ"ב נר' אמ'. תוספות ד"ה ואימא שנה דיש שנים מלאים בימים כשהחדשים מלאים כצ"ל. ד"ה הריני נזיר ליום א' וכו' עד דלא משמע מידי על מה דהיינו א' ומחצה על כן, כך נראה שהגיה שם. שם, ד"ה מי איכא נ"ב לעיל.
<h2>דף ז:</h2>
תוספות ד"ה הריני נזיר שלשים וכו' עד וה"ה שיש לחלק ארישא דמתני' דקאמר וכו' עד סוף הדבור נרשם עליו. ד"ה לאו נמחקה מלת לאו. ד"ה מכאן וכו' עד ומשני כשמחזיק בדרך כצ"ל. ד"ה ולהוי כל פרסה וכו' עד ומשני באתרא דלא מנו פרסה כצ"ל. שם, כלומר אריכא עלי הא מילתא דקאמרי כאילו אמרתי הריני נזיר כמנין שיער ראשי ומשני כצ"ל. שם, דמהלך העולם ת"ק שנה ואם נזירות במנין קביל עליה כצ"ל. שם, אפי' מאה שנה ואפי' אלף שנה הת"ד. שם, וא"ת כיון דמחמיר מתני' באלף שנים כצ"ל. שם, ומגלח כל שערו בין נזירות לנזירות ומביא קרבנותיו כצ"ל. ד"ה אמ' מאה שנה וכו' עד כל ימיו הואיל ואתנו יומי וכו' נרשם על זה כמין יד. שם, א"כ מוחלקין הימים ומובדלין גם הם ומשני כצ"ל. ד"ה שאני התם דקתני הריני נזיר א' דמשמע ליה כצ"ל. שם, כיון דאמר הריני נזיר אחת טריחא ליה ואמרי' דאריכא ליה מילתא כצ"ל. שם, דדי לנו מאותה שעה לעשות יום ומצטרפינן כצ"ל. ד"ה ואי תנא וכו' עד אבל אחת ומחצה דנחת לדוקא שיכול להיות כצ"ל. שם, לא שנא דאמר שלשים וא' יום פי' דלא הוי נזיר וכו' כך נר' שהוגה שם והת"ד. שם, האי לישנא שלשים וא' יום אלא שלשים ושעה א' וי"ל כנ"ל. ד"ה איבעית אימא הריני נזיר שלשים ויום א' כצ"ל.
<h2>דף ח.</h2>
גמרא. במאי לסלקה מיניה כצ"ל. שם, ותהוי ליה תקנתא דהא סלקא דעתך נזירות נ"ב לא ס"ד לפי' רש"י ז"ל. רש"י נעשה כאילו מלאה חרדל ונעשה כל ימיו כצ"ל. שם, ומתני' דלא תני הכי ר"ש היא כצ"ל. שם, אלא הכא כיון דנחית ליה לנזירות או משום מלאה קשואין או משום כצ"ל. תוספות ד"ה הריני נזיר מלא הבית וכו' עד פי' השני הוא כפול. שם, ואינו נזיר אלא שלשים יום ואם אמר סתם נדרתי רואין כצ"ל. ד"ה מכאן ועד מקום פלוני אם פחות משלשים כצ"ל. ד"ה א"ר יהודה מעשה היה וכיון שהשלים מת ר' יהודה וכו' כצ"ל. שם, ד"ה ולחזי וכו' וה"ה דה"מ למפרך וליחזי כמאן. שם, אלא לנזירות אחת וק"ק דהיאך כצ"ל. שם, עד סוף העולם לפום ריהטא כצ"ל. שם, והשתא דאיכא לספוקי דלקשואין או לבצק נתכוון כצ"ל. ד"ה שיהא בכרי זה מאה כור ומצאו שנגנב כצ"ל. שם, ר"ש אוסר דספק נזירות להחמיר כצ"ל. ולקמן מפ' תקנתא לר"ש דיתנה ויאמר קודם שיתחיל כ"נ שצ"ל. שם, הריני נודר בנזיר מעכשיו ויהיה נזיר שלשים יום ויביא כצ"ל. שם, דלא יוכל להביא אשם טמא על הספק שמא לא היו בו ק' כור כצ"ל. שם, ובתגלחת לעולם דשמא נזיר הוא ואינו יכול ליפטר מנזירותו אם לא בהבאת אשם תלוי כצ"ל. שם, התנאי אבל נטמא הד"א. ד"ה הכא נחית וכו' עד ממה נפשך לסוף שלשים ויביא קרבן כצ"ל. שם, ומהשתא דמי לההיא דכרי דא"ר יהודה כצ"ל. שם, דהאמר חרדל חד נזירות כצ"ל. שם, אפילו אבצק קביל כצ"ל. שם, ול"ד דההיא דכרי אינו יורד לנזירות לר' יהודה כצ"ל.
<h2>דף ח:</h2>
תוספות ד"ה ור' יהודה וכו' עד והתנן הריני נזיר כמנין כצ"ל. שם, אלא אם כן בנזירות הרבה נלע"ד אי אמרת בשלמא נזירות הרבה וכו' הת"ד ונרשם כמין יד על דבור זה. ד"ה מונה נזירות מנין הלקוטי קיץ אלמא נזירות כצ"ל. שם, ומי שאני ליה לרבי מנין כצ"ל. שם, אלמא דלשון כמנין בלא נזירות עלי לא משמע לר' כצ"ל. ד"ה הריני נזיר ואחת מונה נזיריות לפי שהוסיף לומר ואחת ועוד מונה שלשה כשאמר נזיר ואחת ועוד ושוב ד' כשאמר נזיר וא' ועוד ושוב ומקשה פשיטא כצ"ל. שם, הריני נזיר סומכוס אומר הן אחת פי' אם אמר הן הוי אחת כדאמרי' בעלמא כצ"ל והת"ד. שם, קורין הינא דיגון שתים בלשון יון. טריגון שלש טטריגון ד' פונטיגון חמש כולן בלשון יון כצ"ל והס"ד. שם, כדמסיק מקיר קירות היינו טעמא דכולהו כצ"ל. סליק פרקא.
גמרא. ומי שני ליה לר' מונה כצ"ל. רש"י מקייצי תאנים בין הקציעות שיהו מהלכין בנתים כצ"ל. שם, אין השדות נזרעות ומניחים בהם שבילים של אשתקד ולפי שהן מועטין ונוח למנותם קאמר הכי כצ"ל. שם, אלמא לית ליה לר' יהודה הא דרבי דאילו לר' יהודה אי הוי התם ק' לקוטי קיץ צריך להיות מונה נזירות מאה פעמים שלשים יום ולרבי נזירות ארוכה ק' יום כצ"ל והס"ד. שם, מנין שאני דהיכא דאמר כצ"ל. שם, אפי' רבי מודה דנזירות קביל עליה כצ"ל. שם, רבי אומר עד שיאמר נזירות עלי כמנין ימות החמה כצ"ל. שם, שאני ליה מונה דמנין שאני ליה כצ"ל. שם, מהו דתימא האי דקאמר ושוב כצ"ל. שם, סומכוס אומר הריני נזיר הן חייב בנזירות אחת כצ"ל.
<h2>דף ט.</h2>
תוספות ובגמ' מפרש טעמא ובתוספתא וכו' כצ"ל. שם, מן הדבלה וא"ת ולמה קרי ליה כנוי כצ"ל. שם, א"ר יהודה אף הת"ד. שם, וא"ת והא איהו נזיר קאמר ואיך יהיה נדור וי"ל דנזיר לשון הפרשה וכאילו אמר הריני פרוש מן הגרוגרות וא"ת והא בנדרים מוכח לרבי יהודה קרבן לא הוי נדר עד שיאמר כקרבן בכף כצ"ל. ד"ה אין אדם וכו' עד ואם תאמר והא ר' יוסי דקאמר בגמר דבריו אדם נתפש הוי פירושו אף בגמר דבריו והוי תמורת עולה ותמורת שלמים כצ"ל. שם, וקאמר תפוש לשון ראשון כצ"ל. ד"ה דברים סותרין זה את זה כצ"ל. שם, רישא כלומר דהאי דקאמר נזיר לאו מיין כצ"ל. שם, י"ל דודאי לפרש בא ולומר כצ"ל. שם, ומעתה אפי' ר"מ דערכין יכול לסבור כב"ה דמתני' מטעמא דקאמר כצ"ל. שם, אי מטעם דאין אדם מוציא דבריו לבטלה ה"ה נמי לגרוגרות וי"ל דל"ד כצ"ל. שם, נהי דאין שייך ערך לכלי דמים מיהא שייכי ביה כצ"ל. שם, וקרי להו ערך לדמי הכלי כצ"ל. שם, לאתשולי קאתי הת"ד. שם, וא"ת תיפוק ליה דאין בו חרטה וי"ל דשאני הכא כצ"ל. שם, ואין צריך חרטה וב"ש סברי דהקדש בטעות הוי הקדש ולהכי לא מהני ביה שאלה וה"נ לא מהני שאלה כצ"ל. שם, וחזר בו משום האי קושיא שהקשה תלמודא כצ"ל. שם, ה"ל כבא לאתשולי וב"ש סברי דאין שאלה להקדש כצ"ל.
רש"י כלל אלא מה שאמרו שחוששין לדבריו בזמן שאומר הרי הן עלי קרבן כלומר שאסורין עליו כקרבן שהוא נדור מלאכול מהן כצ"ל. שם, אין אדם מוציא דבריו לבטלה ערך כלי זה עלי כצ"ל. שם, והאחרונים דתמכר ויביא כצ"ל. שם, אבל גבי נזירות דליכא למימר הכי כצ"ל. שם, ומיהו שאהא מותר ביין וב"ש סברי כצ"ל. שם, כדכתיב קדוש יהיה כצ"ל.
<h2>דף ט:</h2>
גמרא. דלמא ל"מ קאמר ל"מ כי אמר כצ"ל. רש"י מתני' דקתני לב"ה כצ"ל. שם, מתני' דמנחות קשתיה דאם איתא דלית להו כצ"ל. שם, משום דבני נדר נינהו דב"ש אית להו כצ"ל. שם, דסתמא דמילתא דבשעורין הוא דקטעי כצ"ל. שם, דל"ת כי אמר מן העדשים הוא דמייתי מנחה מעלייתא כצ"ל. תוספות ב"ש סברי כר"מ דאמר אין אדם מוציא דבריו לבטלה להכי הוי נזיר וכר' יהודה דמתני' דאמר נדור הוי וב"ש סברי כר' יהודה דמתני' דנדור מיהא הוי ודלא כר"ש דפטר לגמרי כצ"ל והוא דבור שלם. שם, יביא מן החטים הת"ד. שם, אלא דחטין ומנחת קנאות צריך להיות אלא דעומר ומנחת קנאות. שם, לא שנו אלא מן השעורים דמצי למיתלי כצ"ל. ד"ה מכדי וכו' עד א"כ אפי' עדשים לייתו חטין מההיא נמחק מלת מההיא והס"ד. שם, מתני' קשתיה וכו' הת"ד. שם, הלכך כי אמר שעורים איכא למימר כצ"ל. שם, והתם גריס אלא ש"מ טעמא הוא משום דבשעורים טעי בעדשים לא טעי כצ"ל והס"ד. שם, הדר מדבור ראשון ותפוס לשון ראשון אלא כי קאמר מן השעורים כלומר לא בא לסתור דבריו הראשונים דאמר הרי עלי מנחה אלא לפרש ולומר בין שאמר מן השעורים אי אפשר לקדוש כמנחת העומר וכמנחת סוטה תיקדוש כצ"ל. שם, דמייתי חטין ולעולם כב"ש כצ"ל.
<h2>דף י.</h2>
תוספות ד"ה פרה וכו' עד הא דקתני הריני עומדת מכלל רבוצה היא נרשם על מלות הללו ומלת אמר נמחקה והד"א. שם, אדלת והר"ר יוסף הד"א. שם, בכדי דאין דבורה מועיל כלום כצ"ל. שם, מופרשת לאיסורא שלא יהנה מבשרה כצ"ל. שם, ומיהו צ"ע דמאי פריך והא אמרוה ב"ש חדא זימנא הא אצטריך כצ"ל. ד"ה תרתין וכו' עד וא"ת וליפלוג בבשר וחמרא בלא עמידת הפרה וליזלו לשיטתן כצ"ל. שם, שזהו בכלל קושית התלמוד כצ"ל. ד"ה מי קתני וכו' עד מפורש הייתי מודה לדבריך אך מדלא כצ"ל. שם, דליכא לפרושי כדידך דאי כדידך ליתני הריני נזיר מבשרה ולא ליתני נזירות בהעמדה וקשה לו שתוסיף על לשון המשנה כצ"ל. שם, אלא עיקר הדבר במה שתולה נדרו כצ"ל. שם, דודאי שתלה נדרו בעמידת הפרה מאליה כצ"ל. שם, וא"ת ומאי קשיא ליה מדקתני מאליה כצ"ל. שם, דבמשנה חסר מאליה כיון דאינו תולה מחלוקת כצ"ל. שם, כיון דלא מוכח מפלוגתא דתנאי דחסר כלום כצ"ל. ד"ה הרי עלי כקרבן וכו' עד דב"ש סברי הס"ד. ד"ה דב"ש סברי תורפיה דההוא גברא משום אוקומה בידים ואם לא עמדה ר"ל אם לא אעמידה והכא לא אוקמה וחייב להביא קרבן וב"ה סברי אם לא עמדה כלל משום דרבוצה והא קמת וכיון דקמת אינו חייב להביא קרבן כצ"ל. שם, מבהמה גסה הינו חובותיו של נזיר כצ"ל.
גמרא. וצריכי דאי אתמר גרוגרות ודבילה כצ"ל. רש"י שאין נפתח ע"י אדם הריני נזיר מנסריו אם תתקיים מחשבתו שיפתח מאליו כצ"ל. שם, דאין אדם מוציא דבריו וכי אמ' מנסרים לאיתשולי כצ"ל. שם, לא אמרו ב"ש שתהא נזירה לא דברו אלא לענין נדר שאם אמר הריני נזיר מבשרה כאילו אמר הרי פרה זו עלי קרבן אם עומדת היא מאליה ועמדה מאליה כצ"ל. שם, שכן מצינו מחשבה כצ"ל. שם, חדא זימנא דאמר הריני נזיר כצ"ל. שם, כי אמר מבשרה כמ"ד מענבים דמי כצ"ל. שם, כסבורה פרה זו שאינה עומדת מעוכבת כצ"ל.
<h2>דף י:</h2>
רש"י והדר מיחליף שיטתו דמוקי לה בכגון דאמר הרי עלי קרבן ומוקים לה בכגון כצ"ל. תוספות ד"ה ואמר וכו' עד פירוש הריני נזיר מיין כך בשבילה כצ"ל. שם, והוא לא אוקמיה פי' תורפיה גילוי דעתו כצ"ל. שם, כן העולם סבורים הד"א. שם, דטריחא לי הריני נזיר אם לא עמדה פי' אם אין כח בידי להעמידה בכח ולבסוף וכו' כך נר' שצ"ל שאשר בנתים נרשם עליו. ד"ה ועמדה וכד' עד והא לא אוקמה הלכך כצ"ל. שם, כלומר אהא נזיר אם לא תעמוד והא קמת הלכך כצ"ל. שם, פלוגתא דתנאי בעמידת הפרה אם לא יוסיף לא בגרסת המשנה כצ"ל. שם, אינו תלוי מחלוקת התנאים כלום בעמידה אלא כצ"ל. שם, ולדידיה ודאי קשה מידי מאליה קתני כצ"ל. שם, וליזלו ב"ש לשיטתן כצ"ל. שם, קתני ולא הקשה לו עיקר קושיא זו כצ"ל. שם, א"כ תיקשי לך טפי למה ליה לתנא להזכיר כלל כצ"ל. שם, כלומר אמאי פליג ר' יהודה את"ק כצ"ל. שם, הרי לא התפיס בלשונו קונם כצ"ל. שם, אלא ה"ג כגון דאמר הריני נזיר מבשרה אם לא עמדה ועמדה מאליה כצ"ל. שם, דכיון דקאמר יהיה נזיר אם עמדה משמע בכל ענין שתעמוד כצ"ל. שם, בהאי לישנא דלב"ש שתלה נזירותו כצ"ל. שם, פי' אם אעמידנה וטרח בה על כרחו להעמידנה כדי שיחול עליו נזירות וכיון דהפי' להיות נזיר דכונתו להיות נזיר היה לו לומר בהדיא הריני נזיר למה תלה נדרו כצ"ל. שם, אם לא יהיה לי כח להעמידנה ואם יהיה לי כח להעמידה לא אהיה נזיר שאיני חפץ בנזירות כצ"ל. שם, והא בהא נחלקו במחלוקת חדש כצ"ל. שם, וכן לקמן פ"ג וא"ת ובלישנא דב"ש סברי תורפיה כצ"ל. שם, בהדיא בעמידת הפרה כצ"ל. שם, ומ"מ גם בעמידת הפרה פליגי דא"כ ליפלוג בנודר מן הבשר להדיא למה ליה להזכיר פרה כך נר' שהוגה שם. שם, לימא דב"ה סברי דלא הוי נזיר כנזיר מן הגרוגרות כך הוגה שם. שם, דלב"ה משמע להו דרביצה היא והא קמת והס"ד.
<h2>דף יא.</h2>
רש"י בהאי לישנא דאמר' דאמרת היא כך הוגה שם. שם, שלא אסרתי עלי אלא כוס זה בלבד ומייתו לי כוס כצ"ל. תוספות ד"ה מעשה וכו' עד הרי עלי כוס זה כקרבן כצ"ל. שם, ע"מ שאשתה ביין הת"ד. שם, ואסור בכולן איכא כצ"ל. שם, על מה שכתוב בתורה וכי אמ' ה"ז נזיר כך נר' שהוגה שם. שם, כההוא לישנא דתניא כותיה. ד"ה יודע אני שהנזיר אסור ביין אבל סבור הייתי כצ"ל. שם, ממלת וכן הוא אומר שלא וכו' עד ה"ז מותר נרשם עליו. שם, והתם מהני תנאה לבטל המעשה כצ"ל. שם, תחתיו חשיב כאילו כל כצ"ל. שם, ר"ל דמשמעות לשונו וכו' נרשם בצדו כמין יד אחת. שם, ונזירותו מיתלא תלי וקאי אי מגלח כצ"ל. ד"ה האי ע"מ וכו' עד וכי אמר הרי את מקודשת ה"ז מקודשת לכל דבר וכי אמר חוץ כצ"ל. שם, ואי שיכור הוא הוי כאומר עלי בקרבן פירוש שדרך בני אדם כצ"ל והת"ד. שם, מכולהו ומעשה הד"א. ד"ה תניא כותיה דרבינא דכי אמר ע"מ חשבינן ליה לתנאי ולא כאומר חוץ כצ"ל והס"ד. ד"ה לרבנן כיון דאיתשיל אחדא מישתריא ליה לכולהו כצ"ל. שם, מ"מ כיון דאין נזירות באה לו עד שיפרש כולן כמו כן צריך שאלה לכולן ונהי דנשאל אאחד לא הותר השני כצ"ל.
<h2>דף יא:</h2>
גמרא. דאפי' לא נזר אלא מאחת מהן הוי נזיר אסור ולר"ש דאמר עד שיזיר מכלן מותר סיפא דנדר מכולהו ואיתשיל מחדא, לרבנן דאמרי אפי' לא נזר אלא מא' מהן הוי נזיר כי מיתשיל מחדא מינייהו אישתרי לר"ש דאמר עד שיזור מכולן כי מתשיל נמי מההוא עד דמתשיל מכולהו מש"ה קתני ור"ש אוסר ואי בעית אימא וכו' כך נר' שהוגה שם ושבנתים נרשם עליו. שם, הריני נזיר ועלי לגלח נזיר ושמע חברו ואמר ואני ועלי לגלח נזיר אם היו פקחים מגלחים זה את זה ואם לאו מגלחין נזירין אחרים איבעיא להו וכו' כצ"ל. שם, מיהו ארישא או אסיפא ומינה מדקאמר ועלי לגלח ש"מ ואני אתחלת דבורא משמע כצ"ל. שם, אלא אי אמרת רשאי לא צריכא כצ"ל.
רש"י דלא איתשיל אלא אחדא מש"ה אוסר ר"ש כצ"ל. שם, קמיפלגי במתני' דנדרי אונסין הן כצ"ל. שם, אכוליה דבורא משמע והוי נזיר ומיחייב כצ"ל. שם, אלא אפלגא דדבוריה ומיניה מדקאמר כצ"ל. שם, משום דקא מקבל בה דבורא דסיפא אהכי תני בסיפא באידך מתני' עלי כצ"ל.
תוספות ד"ה נדרי זרוזין וכו' עד אם אתן לך חפץ זה בפחות מד' דינרים וקונה אומר קונם ככר זה עליך אם אתן לך יותר מב' דינרים וכו' עד ה"ז נדרי זרוזים ואין צריכים כצ"ל. ד"ה נדרי שגגות וכו' עד כגון שהזירו חבירו שיאכל אצלו כצ"ל. שם, נדרי הבאי מפרש התם וכו' כצ"ל והת"ד. שם, לא ידע האונס והוא סבור לילך כצ"ל. שם, מדרבנן והכי נמי פליגי הכא כצ"ל. שם, אבל כסבור הייתי פי' בלבי כשעשיתי הנדר כצ"ל. ד"ה הריני נזיר ועלי לגלח נזיר כי אמר הריני נזיר חייב עצמו בנזירות ולהביא קרבנותיו כצ"ל. שם, חייל עליה נזירות וגם תגלחת של נזיר אחר. ואם היו פקחין מגלחין זה את זה פי' וכו' כצ"ל. שם, ומביא קרבן בעבור חברו ומפטר מידי דהוה כצ"ל. שם, עבורו שנפטר וגם זה נפטר כצ"ל. שם, וגלח לחברו ואם לאו הד"א. ד"ה הרי עלי לך וכו' עד מלת חצי נזיר השנית דומה שנמחק. ד"ה מדקאמר ואני וכו' עד שני הדבורים דאפלגא דדבורא כצ"ל. שם, מדקאמר ממתני' נמחקו שתי מלות הללו. ד"ה אלמא נמחקה מלת אלמא. ד"ה משום וכו' עד ועלי לאשמועי' דואני לא קאי אלא הפלגא דדבוריה כצ"ל.
<h2>דף יב.</h2>
גמרא. בשלמא בתראה איכא קדמאה קמיה אלא קדמאה כצ"ל. רש"י ולא אחות פנויה ואע"פ שלאחר מכאן הויא לה אחות פנויה כצ"ל. תוספות אסור בכל הנשים הת"ד. שם, כלומר דלאו מקרובות המקודשת. שם, ולא פירש לו קדש לפלונית ולדידיה קנסו ולאחריני לא קנסו וא"ת ולהוי איסורא דאורייתא כצ"ל והד"א. ד"ה קן סתומה וכו' עד ומ"ה נקט סתומה דאי מפורש כצ"ל והד"א. שם, ולפרש איזה פרה העולה או החטאת ולהכי קיצר כצ"ל. שם, ואמאי לימא כל חדא וחדא האי הוא כצ"ל. שם, ואמאי הא קנסו לדידיה ה"נ יקנסוה על שלא נזהר שמא יפרח ולומר שזה פרח מקן ראשון והוקבע לזיבות ראשון כצ"ל. ד"ה בשוקא וכו' עד וא"כ לא דמי לקבוע כצ"ל והס"ד. שם, הדרא לניחותא ודמיא לקבוע כצ"ל והוא דבור קטון. ד"ה באשה שאין לה בת וכו' עד אצל כל קרובותיה שראויה רחל זו ליאסר מקדושיה והוו נשואות בר"ח ניסן כצ"ל. שם, כדמפרש טעמא דכיון דמשעה דקאמר הויין נסיבן כי משוי איניש שליח למילתיה דקיימא קמיה כלומר אין דעתו שיקדש לו אשה כצ"ל. שם, לא נאסרה רחל בקדושיה שהוא לא עשאו שליח לכך לא חלו קדושי קרובת רחל כצ"ל. שם, וא"כ לא היה בדעתו עליו כצ"ל. שם, כלומר היכי דמי שלא היה לה אחות ועתה כצ"ל. שם, ומשני כי משוי איניש שליח במילתא דמצי עביד כצ"ל. שם, דלא מצי איניש משוי שליח אלא במילתא דמצי עביד בשעה שעושה שליח אבל היכא דנסיבן דלא מצי לשוויי שליח לקדש לו השתא לא משוי אף כשתתגרש ואף אם קדשה השליח אינה מקודשת וא"ת וכו' כצ"ל. דאין זה דשב"ל דכיון שבידה ללוש ולגלגל העיסה קרוי שפיר בא לעולם כדאמרי' פ' האומר לחבירו פירות ערוגה זו כצ"ל והד"א. שם, על פירות ערוגה זו לכשיתלשו כצ"ל. שם, ולגלגל מדאמרי' פ' הבא על יבמתו האומר לחברו כתוב גט לארוסתי לכשאכניסנה אגרשנה ה"ז גט מפני שבידו לגרשה מהשתא אם ירצה כצ"ל. שם, כיון דמיחסר מעשה לבא עליה ה"נ כיון דהשתא איהו לא מצי להפריש אינו קאי בידו כצ"ל.
<h2>דף יב:</h2>
גמרא. השתא במילתא דלא חזיא ליה לא משוי ת"ש וכו' כצ"ל. שם, לאו כל כמיניה ורבנן סברי כצ"ל. רש"י אלא הכי כתיב בהו קרבן בעי אתויי כצ"ל. שם, ולא אמר בסתם קרבן חצי נזירות עלי כצ"ל. שם, ורבנן סברי נדר ופתחו עמו הוא ולא מיפטר נזיר בקרבנותיו דהאיך ושניהם קרבן אחד בעי אתויי ואילו כצ"ל. שם, לא אשכחן נזירות לפלגא בלישנא דמתני' דאיכא תרי וכו' כצ"ל. שם, כיון דתרי אינון לא הוי קרבן לחצאין נרשם על מלות הללו. שם, הוי נדר ופתחו עמו כצ"ל. דכי אמר חצי נזיר פירש עלי לגלח דאמר בתחלה הלכך כצ"ל.
תוספות הרי הן קיימין הת"ד. שם, ליפר לה הוא פי' וכו' עד לשון שגגה או מיטרידנא מן הדרך כצ"ל והת"ד. שם, וי"ל דאינו ר"ל שיהא מופר אלא נדרים מכי יסע ואילך אבל נדרים שלפני נסיעתו שזה קצת קשה כצ"ל. שם, ויש לומר נמחק מלת ויש. שם, שזה קשה לה מכשאסע עד שאשוב יהו מופרין לעולם ובנדרים מיבעיא לן כצ"ל. שם, וגם הפרה דשליח רוצה לומר דמועלת עד דשמע כצ"ל. שם, דהכי מוקי לה התם ולפי זה נפרש ליפר לה איהו פי' כשיסע יפר לה בעלה ותועיל ההפרה לכשיבא הבעל וישמע הנדר כצ"ל. ד"ה כי פליגי בלישנא דמתני' דכיון דאמר כך נר' שצ"ל ושבנתים נרשם עליו. שם, וקשה אמאי קאמר האי לישנא כיון דאמר עלי איחייב כוליה לימא להדיא דדמי לקרבנות כצ"ל. שם, דהוי כאומר חצי קרבנות נזיר עלי וי"ל דהא כצ"ל. שם, ושמע חבירו ואמר ואני הת"ד. שם, הריני נזיר כשיהיה לי בן הת"ד. שם, ונולד לו בן ה"ז נזיר בגמ' פריך פשיטא כצ"ל והת"ד. ד"ה בת וכו' עד אבל אמר בלשון זה כשאראה לי ולד כצ"ל. שם, ונולד לו בן ה"ז נזיר בגמ' פריך פשיטא כצ"ל והת"ד. ד"ה בת וכו' עד אבל אמר בלשון זה כשאראה לי ולד כצ"ל. שם, ולא היה בדבור הראשון כלום הריני נזיר נדבה כלומר מעתה הריני מקבל עלי נזירותו משעשה נזירות כצ"ל.
<h2>דף יג.</h2>
תוספות ד"ה ר"ש אומר וכו' עד אחרונה נדבה ושמא הראשון הד"א. שם, לכשאבנה כצ"ל. ד"ה ולמ"ד צריך להיות מתחיל כך ולד דחשיב ביני אינשי דבת נמי לא מיחשבא כצ"ל. שם, ר' יהודה דכרי דאתנייא לעיל פ"ק כצ"ל והת"ד. שם, ד"ה חבריה וכו' עד אבל לא רצה לומר דהפלאה כצ"ל. ד"ה והפילה אשתו והביא קרבן פי' לנזירותו כצ"ל. שם, מדהאי בר קיימא הנפל הוה נמי בר קיימא כצ"ל. שם, ששוב לא הקדיש אותם הבהמות נרשם כמין יד בצד אלו המלות. שם, או דילמא אפי' כי ה"ג דאיכא הוכחא כצ"ל. שם, הטפה נקלטה מיד ומקצת הטפה לא נקלטה כצ"ל. שם, כך מסיק תלמודא ואזיל דלר' יהודה קמיבעיא ליה כצ"ל והס"ד. ד"ה אי אליבא דר"ש האמר כצ"ל. שם, לא משוי ליה כספק ודאי מספקא ליה לתלמודא וכו' עד אלא הוי ספק לר"ש נרשם עליו כמין יד. ד"ה ושמע חבירו ואמר ועלי היכא דאמר ועלי מדבוריה כצ"ל. שם, את"ל אגופיה משתמע כצ"ל והת"ד. שם, או דילמא רחימנא לך כוותי את"ל כל באנפיה וכו' עד לך כותיה כצ"ל והס"ד. ד"ה והרי צריך להיות הריני נזיר ונזיר כשיהיה השתא קבל נזירות דנפשיה כצ"ל. שם, ובמלאת ימי נדרו מגלח ומביא לנזירות כצ"ל. שם, ויביא קרבן לנזירות בנו קרבן כך הוגה. ד"ה הריני כשיהיה לי בן ונזיר כצ"ל. שם, פי' עד שלא השלים מניינו יניח את שלו ומונה את של בנו דכיון דקבל עליו תחלה כצ"ל. שם, ואח"כ יגלח על שתיהן ומביא כצ"ל. שם, וא' לנזירות עצמו אבל לא יגלח אחר שהשלים נזירות בנו א"כ היאך כצ"ל. שם, בהשלמת נזירותו דאין גידול שיער כצ"ל. שם, הלכך אם יגלח לנזירות בנו נמחק מלת הלכך.
<h2>דף יג:</h2>
רש"י למקום שפסק מתחיל גיליון. דגיליון קאי אלעיל מיניה. שם, לאחר ל' דהא אמר נזיר סתם כצ"ל. שם, ומעכשיו נזיר סתם דל נמי בעשרים לא שלמי או דילמא וכו' כצ"ל. תוספות ד"ה הריני נזיר כשיהיה לי בן פי' סתם נזירות כצ"ל. שם, פי' אחרי בנו דשלשים יום מובלעים תוך ק' יום עדיין דע' ול' הוי ק' עולין כצ"ל. שם, אם נולד לו הבן ליום א' למניינו דאותן ל' יום עולין כצ"ל. שם, דלא חייל נזירות בנו עד השלמת נזירותו כצ"ל. ד"ה לאחר ע' וכו' עד ונקט שאין תגלחת למימר דכשישלים של בנו כצ"ל. ד"ה לכאורה וכו' עד מיהו יש בירושלמי כצ"ל. שם, וחוזר ומשלים הק' כמו שהיו לו למנות נ' קודם לידת הבן ובגמ' מוכח כצ"ל. שם, וביום לידת הבן התחיל למנות נזירות של עצמו ימנה לשניהם כצ"ל. ד"ה בעי רבא הריני נזיר לאחר עשרים יום ומעכשיו ק' יום מהו כיון דהלין ק' יום כצ"ל. שם, ואחרי כן ימנה שלשים יום ויגלח ויביא קרבן ושוב מונה ק' יום כצ"ל. שם, וא"ת ואמאי לא פשיטא ליה ממתני' דקתני כצ"ל. שם, האי גברא אהפסקת נזירותו איכא למימר כצ"ל. שם, ואפי' יוולד הבן מפסיק נזירות כצ"ל. שם, ולא קבליה בהפסק נזירותו אבל הכא דלא אפשר כלל דאם יתחיל נזירות של ק' יום צריך להפסיק כשיעברו עשרים יום הלכך כך נראה שהוגה שם. ד"ה או דילמא וכו' עד כיון שנשארו לו פ' יום לאחר סתם נזירות כצ"ל. שם, והכא נשארו לו אפי' פ' נמחק מלת אפילו. שם, והרי הוא יודע בברור דבהנך עשרים לא שלמין ק' לימא בפי' כצ"ל. ד"ה ותיבעי וכו' עד ולא יגלח עד ששים השלמת שניהם כך נר' שצ"ל והס"ד.
<h2>דף יד.</h2>
רש"י ומעכשיו נזיר עולם מהו כיון דלנזירות עולם לית ליה הפסק כך נר' שצ"ל. שם, דאי אמרת דתיחול עליה מעכשיו כי מטו להו עשרים לא אפשר ליה כצ"ל. תוספות בתחלתן בנזירות מועטת ושוב שאל בנזירות מרובה כצ"ל. שם, להשלמת ק' יום וימנה עשרים יום ושוב מונה שלשים יום ויגלח ויביא קרבן כצ"ל. שם, כיון דלא שלמי ק' יום בהנך עשרים יום ואין רצונו כצ"ל. שם, היה בדעתו בעשרים יום קמייתא יהיה מותר כצ"ל. שם, דהשתא הקדים הק' יום איבעי אימ' כצ"ל והד"א. ד"ה מי חיילא וכו' עד או דילמא דמ"מ יחול מהשתא נזיר לעולם כצ"ל. שם, ימנה נזירות שלשים ויגלח למ"ד יום נזיר עולם כצ"ל. שם, אפי' לא שאל על נזירות דשלשים אם יחול עליו נזיר עולם מהשתא כצ"ל. ד"ה אמר וכו' עד שיחול עליו אחר עשרים הלכך לא יחול סתם נזירות כצ"ל. שם, ואח"כ יתחיל נזי' שמשון דאם חל סתם נזירות כיון דלא אפשר כך נר' שצ"ל. שם, כגון דאמר הריני נזיר עולם לאחר עשרים ומעכשיו נזיר סתם דודאי חייל עליה נזי' סתם כיון דאפשר לאתשולי אנזיר עולם הבא לחול עליו כצ"ל. שם, אמתני' דיש חורש וכו' עד אפשר לאיתשולי כצ"ל. ד"ה אמר כמשה בז' באדר מהו דביום הוולדו דהיינו בז' באדר כצ"ל. שם, מסתמא רבים נדרו בנזיר ורבו נזירים בישראל כצ"ל. שם, א"כ אותן שנדרו בנזיר בפטירת משה כצ"ל. שם, פשוט מיהא קמייתא הת"ד. שם, היינו דוקא כשפוסק מניינו ומניח את שלו כצ"ל. שם, ועומד באמצע מניינו אז כמו שסותר את של בנו סותר נמי וכו' כך נראה שהוגה שם. שם, ואח"כ את של בנו אם נטמא בימי בנו ד"ה אינו סותר אלא של בנו דכבר נסתלק לגמרי את שלו כך נראה שהוגה שם. ד"ה חדא וכו' עד אחר שישלים של בנו ובאמצע כצ"ל. שם, אלא אותו שלו ולא של בנו כצ"ל.
<h2>דף יד:</h2>
רש"י ומנה עשרה ימים בטהרה ואח"כ נטמא כצ"ל. שם, והא דאמרינן משלם נזירות הוא כצ"ל. שם, נטהר ותגלחת לאו לענין היתר יין כצ"ל. תוספות ד"ה נטמא וכו' עד והתחיל למנות נזירות שאין ימי חלוטו (אינם) עולים לנזירות כצ"ל. שם, בפ' מי שאמר ונטמא בימי חלוטו ר"ל אמר אינו סותר הימים כצ"ל והד"א. ד"ה נטמא וכו' עד לגלח ביום שלשים לנזירותו ולהביא כצ"ל. שם, בימי צרעתו לפי שאי אפשר שלא יהו כך נר' שצ"ל. ד"ה התם שאני וכו' עד שהוא טהור חד נזירות הוא כצ"ל. ד"ה אמר רב חסדא וכו' עד וקורא קדוש שיער כדכתי' כצ"ל. שם, לא יוכל לגלח אליבא דמאן אי אליבא דר' אליעזר כיון דאמר תגלחת מעכבת לשתות יין כצ"ל. שם, שהוא בתוך מלאת ולסתור כלומר יחזיר כצ"ל. שם, אחד מן הדמים ונטמא ר' אליעזר אומר סותר את הכל ופריך בגמ' והאמר ר' אליעזר כל אחר מלאת ז' סותר ומשני כצ"ל. שם, הא אמרי' דתגלחת לא מעכבא כצ"ל. ד"ה לעולם וכו' עד סותר והכא דנטמא הד"א. שם, נזיר שכלו לו ימיו שמנה כל ימי נזירותו כצ"ל והת"ד.
<h2>דף טו.</h2>
רש"י בתחלתו טעמא מאי הוא דלוקה כצ"ל. שם, הא אשכחן בפ"ק דתני יום שלשים עולה לכאן ולכאן דילמא מתני' דהתם לא מתרצא כצ"ל. תוספות ד"ה אסור לגלח וכו' נרשם בצדו כמין יד א'. ד"ה אמר רב וכו' עד מן הדין שהוא יום שלשים וא' לבנו עולה נמי כצ"ל. שם, אותו תגלחת כצ"ל. שם, השתא כשנולד הבן יכול לגלח ביום ק' כדפי' וא"ת ומאי סברא כצ"ל. שם, דהא לא מצי לגלח עד יום ק"א לנזיר נרשם על מלות הללו. שם, וי"ל דהא דלא מצי לגלח כצ"ל. שם, כיון דלנזירות קאמר דבנו נמחק מלת קאמר. שם, לנזירות דבנו ביום ק' הלכך גם לנזירות דנפשיה עולה תגלחת של יום ק' כצ"ל והס"ד. שם, נולד לו עד ע' עד ועד בכלל הת"ד. שם, אין כתוב אלא בדין הוא דלא ליתני עד ע' והוי כמו וכו' כצ"ל. שם, ת"ש מסיפא נולד לו כצ"ל והת"ד. שם, פי' ביום ע"א ואמאי מפסיד כצ"ל. שם, אלא ביום ק"ב והפסיד בלידת הבן אבל אחד ממש מאי דהיינו ביום ע"א הכי נמי דלא סתר וכו' אלא ש"מ אחד ממש כצ"ל. שם, ימים שעברו דהיינו לנזירות דידיה ולא דמי למאי דפרשי' כצ"ל. שם, לזה כמו לזה למה יעלה טפי כצ"ל. שם, להחשיבו תחילתו לנזירות ראשון כצ"ל. שם, משום דגם הוא מחשבון ק' יום וכיון שאותו יום ע"א נחשב אחר ק' יום שוב אין למנותו כצ"ל. שם, להיות מחשבון נזירות אחר לכך אינו כצ"ל. שם, ורב כמאן אמרה הת"ד. ד"ה אילימא וכו' עד גזירת ז' לענין שאינו אסור בנעילת הסנדל כצ"ל. שם, בטלה הימנה תורת ז' הימים ח' ימים קודם לרגל בטלה הימנו גזירת ל' לענין תספורת הואיל כצ"ל. שם, ומותר לספר ערב הרגל משום כבוד הרגל כצ"ל.
<h2>דף טו:</h2>
תוספות ד"ה אבא שאול וכו' עד דרגל מבטל בכל ענין ופליג באחריתי שכשם שמצות שלשה מבטלין גזרת ז' כצ"ל. שם, ופליג את"ק דמצריך ח' הס"ד. ד"ה לאו משום דקסבר יום ז' מקצתו עולה לו למנין ז' כצ"ל. שם, אלא באבלות דרבנן הת"ד. שם, כדכתיב ואחריתה כיום מר כצ"ל. שם, לא אמרי' דמקצת יום עולה לו לכאן ומקצתו לכאן כצ"ל. ד"ה ששחטו וזרקו עליה כצ"ל. שם, בלילה בפסח לפי שהיא טמאה ופטורה כצ"ל. ד"ה מ"ט וכו' עד לאו משום דקסבר מקצת היום ככולו כצ"ל. ד"ה אלמא וכו' עד והיינו כסברת רב. ומה שכתוב בספר ודילמא משום דקסבר לא גרסי' ליה דאי לאו מקצת היום ככולו מה מהני שאינו מטמא למפרע כצ"ל. ד"ה זב וכו' עד לא חזו למיכל עד יום ח' שיביא כצ"ל. שם, ואילך פסק הסתירה ומשכב ומושב כצ"ל. ד"ה אע"פ שמטמאים וכו' עד דלאחר טבילה טמאים דסתר מניינו כצ"ל. ד"ה התהום וכו' עד וטומאת התהום הותרה לעושי פסח ונזיר כצ"ל. שם, ואף ר' אושעיא וכו' עד וצריך למנות ז' ימים אחרים אלא יומו ויחזור ויספור יום אחר כצ"ל. שם, אי סתר כולהו בעינן דמיסתר דכתיב וספר לה כצ"ל. ד"ה כיצד יכולין גרסי' נרשם על שלשה תיבות הללו. שם, ה"ק לא יסתור ולא יומו כלומ' אפי' יומו כצ"ל. שם, וא"ל פי' ר' אושעיא לר' יוחנן כצ"ל. ונר' שהת"ד.
רש"י הביא כפרתו אוכל בקדשים אלא מיהו מדקתני מטמא משכב ומושב למפרע משמע דלא הוי טעמ' כצ"ל. שם, מטמא ומטעמא דמקצת היום כצ"ל. שם, ככולו ודקאמר למפרע מטמא כצ"ל. שם, אלא אימא לא ליסתור אפי' יומו משום כצ"ל. שם, ולמפרע הויא טמאה ממש נרשם על מלות הללו. שם, וא"ל ר' יוחנן נ"ב נר' ר' אושעיא.
<h2>דף טז.</h2>
גמרא. ואת השניה יום ששים וא' ואם גילח את הראשונה כצ"ל. שם, וכו' הריני נזיר ונטמא יום שלשים סותר את הכל כצ"ל. רש"י וכולה מתני' דהכא מפורשת בפ"ק כצ"ל. תוספות ד"ה זכה וכו' עד פלגיה דיומ' הא סליק ליה כצ"ל. שם, ואע"פ שלא טבלה בנתים הוי כראתה כצ"ל. שם, ובדוחק יש לפרש דה"ק דכיון כך נר' שהוגה שם. שם, השחר ול"נ דמשנה שלימה היא הד"א. שם, שזקוקה לספור ז' לא אמרי' בתחלת כצ"ל. שם, דלא בעיא כ"א ז' ימים ביום שפוסקת זב שתחלתו כסופו אינו דין שסופו כצ"ל. שם, דסליק ליה למניינא לפי שהשני ימים מסובבים בטומאה כך נר' שצ"ל. סליק פרקא.
[תוספות] שיום שלשים עולה לו מן המנין, לרב מתנה וכו' הת"ד. שם, ולבר פדא אין צריך למנין נזירות כצ"ל. שם, שהרי גילח ביום ס' חסר אחת כך נר' שהוגה שם. טהרה לבר פדא הד"א. שם, נשלם הנזירות וסותר מדרבנן כצ"ל. שם, דלא גזרינן ולרב מתנה אליבא דר' אליעזר ס"ל כצ"ל והת"ד. שם, דאמר דסתם נזירות שלשים יום הכא מייתור דלישנא כצ"ל. שם, סותר את הכל ולבר פדא דלית ליה מקה"כ כי אמר שלשים הוי כצ"ל.
תוספות וגם לת"ק אינו סותר אלא מדרבנן כצ"ל. שם, דזאת תהיה תורת הנזיר ולת"ק הד"א. שם, וצ"ל לרב מתנה מאי שנא מרישא כי נדר סתם ונטמא כצ"ל. שם, אליבא דרב מתנה בנטמא אחר מלאת כצ"ל. שם, כי נדר ק' יום נחשבין ליום ק' כצ"ל. שם, ככולו דהריני נזיר ק' ליכא יתור ותרצו כצ"ל. שם, והשתא היכי מוכח לעולם אימא לך כצ"ל. שם, ה"מ היכא דאין כאן ימים אחרונים כצ"ל. שם, נראה דלפי הגהה זאת ר"ל דלא הוי בנזירות מועטת דרשא כצ"ל. ד"ה הריני נזיר מאה יום נטמא יום ק' סותר הכל אע"פ שהוא יום אחרון של נזירותו כצ"ל. ד"ה ולר' אליעזר וכו' עד אלא שלשים כי נטמא יום מאה כצ"ל והס"ד. ד"ה נטמא ביום ק"א סותר שלשים מדרבנן בעלמא ולכך אינו סותר כצ"ל. שם, נזיר סתמא והוי יום ל' יום תגלחת כצ"ל. שם, דסותר הכל מדרבנן אבל ודאי נטמא יום ק"ב אינו סותר ל' רק ז' שיטהר ויביא קרבנותיו כך נר' שצ"ל. ד"ה ור' אליעזר אומר וכו' עד לא סתר לר' אליעזר ואף לבר פדא היכא דאמר הריני נזיר ונטמא יום ל"א דנזיר פסק כבר מיום כ"ט כצ"ל.
<h2>דף טז:</h2>
ד"ה מי שנדר והוא בבית הקברות עד ובגמ' מדמה להו הס"ד. ד"ה אפי' היה שם וכו' עד לענין דאינו מביא קרבן טומאה דרחמנא מיעטיה מקרבן בגמ' אבל הא פשיטא דאותם הימים אינם עולים דאפי' כצ"ל. שם, ביום ראשון של קבלת נזירותו דכיון דנטמא בתחילה לרבנן מביא קרבן טומאה כצ"ל. שם, ולא פליג ר' אליעזר דאמר שלמים לרב מתנה וכו' כצ"ל והת"ד. שם, הלכך לא פליג ר' אלעזר כלל כצ"ל. ד"ה ר' יוחנן וכו' עד אם התרו בו לצאת ממנו ולא יצא ואתגלחת כצ"ל. שם, מיתלא תלי וקאי וכו', נרשם עליו כמין יד. ד"ה וריש לקיש וכו'. שם, סגי לומר יחול עליו הנזירות או הריני כמה שנדרתי כצ"ל. ד"ה קרבן טומאה וכו' עד לענין דלקי אטומאה ואתגלחת ואיין כצ"ל.
<h2>דף יז.</h2>
גמרא. טמא שנזר שביעי שלו עולה לו כצ"ל. שם, אמר מר בר רב אשי כצ"ל. רש"י מצי למיתני אלא שטמא שנזר אין מגלח כצ"ל. שם, ואילו הכא קתני דכיון דאסור לוקה כצ"ל. תוספות ד"ה הב"ע וכו' עד א"נ י"ל דקמ"ל ברייתא דמיד כשיטהר מוטל עליו לקבל כצ"ל. שם, אין בין נזיר טמא שנדר הת"ד. שם, ושנה בז' וטבל עולה יום ז' למנין נזירות כצ"ל. שם, למנין נזירות טהרתו דצריך להביא חטאת העוף כצ"ל. שם, דהא תנא נחית לפרושי מה בין זה לזה וה"ה דמצי למפרך לרשב"ל ליתני זה שותה ביין כצ"ל. שם, האי דינא אלא דין דנטמא באונס נרשם עליו. שם, ולר' יוחנן לא קשה ליתני זה מביא כצ"ל. שם, נותנין זה שותה ביין נרשם על מלות הללו. שם, אטומאה לחוד אם התרו בו אטומאה ר' יוחנן סבר כיון דחיילא נזירות לקי לכל מילי אשתיית יין ואתגלחת כצ"ל. ד"ה קרבן וכו' עד שמבקש לטהר עצמו ולעשות כצ"ל. שם, דאי לא לא לקי הוה ליה למיתנא כצ"ל. שם, ד"ה משום דקתני וכו' עד וזה אינו לוקה נרשם על שלשה מלות הללו. שם, מדלא תני זה לוקה וזה אינו לוקה הטומאה כצ"ל. ד"ה לא וכו' עד י"מ דלקי אתגלחת ולא נהירא דלימא כצ"ל. שם, לא קפיד לשנויי הכי כצ"ל. ד"ה בתקנתא קמיירי מתי יתחיל מנין נזירותו והוא נטמא בשוגג בקלקולא לא קמיירי שמקלקל על עצמו במזיד כצ"ל. שם, לר"ל אסור לטמאת אפי' בתוך ז' דאל"כ ליתני כצ"ל. שם, והוא בבית הקברות ואם גילח ושתה יין ונטמא למתים סופג כצ"ל. שם, בעי שהייה למלקות כי היכי דבעי' כצ"ל והת"ד. שם, גבי מקדש או לא אילימא דא"ל לא תינזור כצ"ל. שם, ונזיר טהור מ"ט לא בעי שהייה דלא משכחת ליה דבעי משום דהמתרה ביה שלא יטמא והוא נזיר כצ"ל. שם, ולאו הוי כלאו שאין בו מעשה כצ"ל. שם, שאינו יוצא משם כשנודר בנזיר כצ"ל.
<h2>דף יז:</h2>
רש"י טעון (קרבן) [גילוח] ביום הז' שלו או לא. קרבן טומאה הוא וכו' כצ"ל. שם, דמשמע מאותו יום ואילך חל עליה נזירות דטהרה כצ"ל. שם, למנין נזירות שבעת ימי טומאתו כצ"ל. תוספות במקום טמא בהיתר לא לקו אכניסה כי מתרינן שיצא בשידה ובא חברו ופרע מעליו המעזיבה מספקא ליה דלמא לא בעי שהייה או דילמא וכו' כצ"ל. שם, ובא חברו ופרע מעליו המעזיבה דוקא באונס כצ"ל. שם, דבפרק שני דשבועות כצ"ל. שם, תגלחת דטומאה ביום שיצא מטומאה דקרבן ודאי לא בעי כדתנן במתני' דמעטי' קרא לקמן כצ"ל. שם, אי בעי לגלח בלא קרבן טומאה או לא כצ"ל. שם, והתנן וכו' נרשם עליו כמין יד. שם, ימי טומאתו שאין עולין מן המנין פי' כשנטמא במת שהרי אם מנה וכו' כצ"ל וכך הוא תחלת הדבור. שם, והימים הראשונים יפלו וכ"ש שאותן ימים כצ"ל. שם, קודם שנצטרע ושוב נצטרע ונרפא וגילח לצרעתו מנין כצ"ל והד"א. שם, לא יעלו לו מן המנין אבל ימי הסגרו ודאי עולין לו כצ"ל. שם, ואין (כמו שוב) [שוה] לימי טומאה כמו מוחלט, נרשם על מלות הללו כמין יד. ד"ה אף וכו' עד הכי נמי חלוטו שאין עולין לו כצ"ל וגם פה נרשם. ד"ה לא אם אמרת וכו' עד דימי חלוטו יבטלו הקודם כצ"ל. שם, בפ"ג מינים כצ"ל. ד"ה נזיר וכו' עד לא כ"ש נרשם על מלות הללו. שם, אין עולין כצ"ל. ד"ה מאי לאו תגלחת דטומאה לא תגלחת דטהרה וה"ק כצ"ל. שם, אין עולין לו ימי חלוטו כצ"ל. שם, לא כ"ש שאין עולין לו כצ"ל.
<h2>דף יח.</h2>
רש"י נזיר בקבר שהיה טמא מתחלת נזירות כצ"ל. שם, שאין טעון העברת שיער כצ"ל. שם, אלא טמא שנזר שביעי שלו כצ"ל. תוספות ד"ה ימי חלוטו וכו' עד לא תגלחת הוא סוף הדבור ולא עד בכלל. שם, לעולם אימא לך תגלחת דטומאה כצ"ל. שם, והלא דברים ק"ו פירוש אי לאו מיעוטא כצ"ל. והת"ד. שם, שטומאתו הזקיקתו לכך כצ"ל. שם, ביותר שתזקיקנו טומאתו כצ"ל. שם, ביום ההוא שמעי' ביום ח' שהוא כצ"ל. שם, משכחת לה פי' טמאות הרבה כגון שנטמא כצ"ל, והת"ד. ד"ה דאי וכו' עד שראוי להביא קרבנותיו הוי כנטמא כצ"ל. ד"ה דכתיב וכו' עד תנהו לשביעי דאתא יתורא למשרי אשביעי כצ"ל. שם, אע"פ שלא הביא קרבנות הת"ד. שם, דכתיב בקרא קדש וקידש ראשו והשתא אתי יתורא כצ"ל והד"א. שם, לוקמה כרבי וכגון הת"ד. שם, ול"ג דחזא ופי' כיון דמרבינן לרבי ביום השמיני כצ"ל.
<h2>דף יח:</h2>
גמרא. לוקמה כגון דחזא בליל שמיני ור' היא כצ"ל. שם, עד לצפרא נזירות טהרה נמי לא כצ"ל. שם, חיילא מאורתא לישנא אחרינא כצ"ל. שם חזר ונטמא בשביעי נר' ששלשה מלות הללו יתרות. שם, בשמיני כיון דיצאת כצ"ל. שם, דאי רבי כיון דאמר נזירות דטהרה עד שמיני לא חיילא עליה כצ"ל. שם, ורבנן ההוא אע"פ כצ"ל. שם, אמר לך ההוא אע"פ כצ"ל. שם, מאי טעמייהו דרבנן דתניא כצ"ל. שם, לפי שמצינו כל אשמות שבתורה שהן מעכבין כצ"ל.
רש"י ואם נטמא בליל ח' מיחייב קרבן על כל א' וא' כצ"ל. שם, וחכמים אומרים קרבן א' על הכל עד שיביא חטאתו הביא חטאתו ונטמא כצ"ל. שם, ולרבנן אתא ליה ההוא אע"פ כצ"ל. שם, לא אתיא לא משום טומאה ולא משום נזירות אלא לדורון בעלמא כך נר' שצ"ל.
תוספות ד"ה לוקמה נרשם על שורה ראשונה. שם, פירוש ולא לענין כצ"ל. ד"ה נטמא וכו' נר' שהוא משוך עם אית ספרים דגרסי ביה גופא והד"א. שם, אבל ברייתא זו לא הביא התלמוד כצ"ל. שם, דתלמודא לעיל קאמר נטמא בשביעי וכו' אינו מביא אלא כצ"ל. שם, שלא האיר השמיני שהיא שעה הראויה כצ"ל. שם, לר' אליעזר כרבנן דבמתני' א"ר אליעזר לא בו ביום מתחיל אלא מתחיל כך נר' שהוגה שם. שם, קרבן א' על הכל עד שיביא חטאת וכו' כך הוא תחלת הדבור. שם, הביא החטאת ולא הביא אשמו מונה נזירות טהרה וטעמא יליף בסמוך כצ"ל והת"ד וס"ד. ד"ה בשלמא וכו' עד פי' אע"פ שלא הגיע יום הראוי להביא קרבנותיו כצ"ל. שם, דקאמר תלמודא אליבא דר' ביום ההוא מיותר לומר לך כצ"ל. שם, דההוא ודאי הוי פירושו לרבות כצ"ל. שם, הכא מרבינן מההוא דלא מעכב כצ"ל. ד"ה ורבנן וכו' עד כיון דאקדמיה קרא לוקדש ראשו לא חייל עליה נזירות דטהרה כצ"ל. שם, ומסתברא לאוקומי כצ"ל. שם, פי' משהאיר השמיני חייל עליה כצ"ל. שם, דילמא לא מרבה רבי אלא הביא חטאתו ולא אשמו או וכו' כצ"ל והד"א.
<h2>דף יט.</h2>
גמרא. אפי' הוא שם שלשים יום אין עולין לו מן המנין ואינו מביא קרבן טומאה כצ"ל. שם, אלא אפי' נכנס עולין לו מן המנין כצ"ל. רש"י לא איצטריכא ליה למיתני שאינה מביאה עולת העוף דהא אמרי' עולת העוף לא מעכבא דלא אתיא אלא משום דורון בעלמא ואשם אינה צריכה להביא כצ"ל. שם, בנזירות עולת העוף נמי נייתי. מעקר עקר וחטאת העוף לאו משום נזירות כצ"ל. שם, והא הוי טמא כל ז' בזמן שעמד בבית הקברות כצ"ל. תוספות אי כר' ישמעאל, הוא סיום הדבור שבדף י"ח, כמו שכבר רמזנו. שם, לא אדכר במילתיה דביום הבאת קרבן הכתוב מדבר כצ"ל. שם, דבר פלוגתיה אבל הני תנאי הד"א. שם, תלוי בקרבנות עצמו כצ"ל. שם, ת"ל והזיר והביא אשמו הת"ד. שם, וי"ל אי לאו ההוא הוה דרשינן וכו' נרשם עליו כמין יד. שם, ונטמאת והפרישה שתי תורים הת"ד. ד"ה אמר רב חסדא וכו' עד ואינה נזירה אין כאן מביא חולין דכל אימת דבעי מצי לאתויי דורון אלא ודאי כצ"ל. שם, לאו דורות הוא וא"ת הד"א. שם, והיכי מייתי חטאת כי היפר לה והרי אין כאן נזירות למפרע כצ"ל. שם, גם כאן בעלילה כל דהו כצ"ל. שם, אי מיעקר עקר כמי שלא חל וכו' כצ"ל והת"ד. ד"ה ואי בעל מיגז גייז פירוש מכאן ולהבא כצ"ל. ד"ה לעולם וכו' עד חוטא הוי הילכך זאת שנטמאת כמו כן כצ"ל. שם, באה על הספק אבל עולה לא מייתי כצ"ל. ד"ה ואנן וכו' עד אנזיר טהור וגם הק"ו שלו שייך כצ"ל. שם, והאריך צער על צערו להבדל מיין כצ"ל. ד"ה לא נכנס אין עולין וכו' עד וצ"ע דלא סגי דלא ליתני ונכנס כצ"ל. שם, ואמר לא בו ביום וי"ל מ"מ לא הוה צריך למתני עולה מן המנין לאפוקי מר' אליעזר וה"ל למיתני יצא כצ"ל. שם, לא אמר ר' אליעזר דבעינן שימנה ימים שנים אלא בטמא שנדר כלפי כצ"ל והת"ד. שם, נדר ואהא קאמר והימים הד"א. שם, דהא לרבנן דלא דרשי ימים שנים כצ"ל.
<h2>דף יט:</h2>
תוספות ד"ה וצריכי וכו' עד דאפי' נטמא ביום ק' אינו סותר כולם כצ"ל. שם, ד"ה מדקתני וכו' עד לאביי הלין ימים הראשונים כצ"ל. שם, ומתחילין תרין דהיינו ביום שני כצ"ל. שם, והיום נטמא בחצי היום וא"ת הד"א. שם, מברייתא דאייתי לעיל אביי גופיה נטמא בתחלה כצ"ל. שם, וי"ל תחלת ק' היינו יום שני ועי"ל דמשום כצ"ל. שם, האמר להו ר' אליעזר דאינו סותר וא"ת כצ"ל והד"א. שם, טומאה לר' אליעזר וצ"ל הד"א. שם, דומיא דאחרונים אבל לעיל כיון דנזירות חל עליו משביעי כי נטמא בשמיני כצ"ל. שם, טומאה וקצת קשה הד"א. שם, כל דהוא לרבות ששים כי ליכא נמי יום שלם ואיצטריך וכו' כך נר' שצ"ל. שם, כתב רחמ' יפלו דמשמע כל דהוא כצ"ל. שם, נזיר בתחלה צריך לחזור הת"ד. שם, ובסוף ז' שנים הת"ד. שם, דלא נבלעו אלא באלו נרשם על מלות הללו כמין יד. אמר ר' יהודה הת"ד.
רש"י וכגון שנפקין תרין ועיילין תלת. אי כתב רחמנא ימים ולא כתב יפלו אלא והימים הראשונים יעזוב ה"א האי דכתיב ימים משמע כגון דנפיק חד ועיילין תרין. ואפי' הכי איקיים ימים דהא כבר עייל יום שני. כתב רחמנא יפלו דמשמע ימים שלמים. ואי כתב יפלו כצ"ל. שם, והאי דכתיב יפלו אנזירות דעלמא קאי כלומר היכא דנפיק חד ועיילין תרין כצ"ל. שם, ה"א עד דנפקין תרין ועיילין תלת דשני ימים שלמים בעינן כצ"ל.
<h2>דף כ.</h2>
גמרא. אלו מעידין שנזר שתי שנים כך הוגה שם. רש"י דב"ש סברי כולי נזירות מרובה של ק' יום נרשם על מלות הללו כמין יד. שם, ב"ש סברי נזירי שלשים יום משום כצ"ל. שם, להכי מנה שלשים יום דנזירות טהרה כצ"ל. שם, וב"ש וכו' נמחקו שתי מלות הללו.
תוספות ד"ה מי שהיו וכו' עד דאי מודה לאחת למה לא יהיה כצ"ל. שם, יש בכלל חמש שתים ומונה ב' דהוי כצ"ל. שם, אבל אי משום גושא ניחא דתיבעי הזאה בשאר טומאות כצ"ל. שם, וב"ה סברי אע"ג דאיכא גלוי לכל דטומאה דרבנן הוא כצ"ל. שם, כשנטמאת אליבא דב"ש הוצרך למנות כצ"ל, והת"ד. שם, או דילמא בשלא נטמא ואליבא דב"ה דוקא דלב"ש כצ"ל. שם, ועוד מתני' וא"ת הד"א. שם, ושלשים יום דקנסא בארץ ונטמאת בסוף שלשים יום כצ"ל. שם, ולסוף ז' שנים נמצאת מלת נמצאת טעות. שם, נמצאת נזירה כ"א שנה א"כ גם דברי ר' יהודה כצ"ל. ד"ה מתני' וכו' עד בשתי כתי ולא באחת דלא כתנא דר' ישמעאל כצ"ל. שם, אחת היינו כשאמר הד"א.
<h2>דף כ:</h2>
גמרא. ניכר שיש חלוקה א' יתרה בלשון המשנה שהיא כפולה. רש"י וקאמ' כי תנן במתני' דכולן נזירים כצ"ל. שם, ואני ואני נמצא שכלן שלשה נדרו כצ"ל. תוספות וה"פ דפריך אמאי דקאמ' הוי הכחשה כצ"ל. שם, נזיר אמאי נימא הד"א. ד"ה אמרי וכו' עד אפי' טפי כאילו אמר נרשם בצדו כמין יד. שם, ד"ה מי שאמר וכו' עד אבל בלא התרה לא שלא תלו כצ"ל. שם, בגמ' בעי לאוכוחי מינה הבעל מעקר קעקר נדר אשתו מעיקרא ולכך כצ"ל. ד"ה ה"ז סופגת וכו' עד מסיק דלא היפר לה כצ"ל. ד"ה ר' יהודה וכו' עד מכת מרדות דרבנן על שנתכוון לעבור איסור במזיד כצ"ל. שם, עד שתצא נפשו או עד שיקבל עליו מספקא לרבי דהכא דלוקה על שעברה דשמא, כך נראה שצ"ל. ד"ה יתיב ר"ש וכו' עד שכל א' אמר ואני הם שלשה תיבות כצ"ל. שם, ד"ה א"ל תו לא שבקת רווחא לתלמידא כלומר תלמיד כצ"ל. שם, ובקש לומר ואני ובתוך כך עובר רבו כצ"ל. שם, שכבר שהה כדי דבור ואין זה סברא אלא ודאי גם הרביעי נתפס כצ"ל.
<h2>דף כא.</h2>
גמרא. דאיכא אמצעי מש"ה כצ"ל. שם, לעולם אימא לך הותר האחרון האחרון מותר כצ"ל. רש"י ואנן בעינן דלהוי תוך כדי דבור ותו לא ומשני מהכא לא מסייע ליה ובדין הוא דה"ל למיתני עד מאה כצ"ל. שם, ולישמעינן הני נמי דלאו דוקא הוי כצ"ל. שם, מש"ה תנן ואני ואני כצ"ל. שם, וש"מ דטעמא הוי משום דבקמא כצ"ל. תוספות ד"ה לימא וכו' עד אי איתא דרביעי נמי נתפס בראשון כצ"ל. שם, כלומר אה"נ ה"מ לאתויי כצ"ל. שם, ומשני נמחקה זו המלה. שם, ד"ה אה"נ וכו' עד דאיכא אחריני בתריה מישתרי כצ"ל. שם, עד ולמ"ד דמקמא מיתפסו נקט אמצעי למידק כדסמוך ראשון הוא דשרי אחריו הא אמצעי לא הותר של אחריו דבקמא מתפיס כצ"ל והס"ד. ד"ה חד בחבריה וכו' עד או דילמא בקמא שאמ' כצ"ל. שם, ואפי' מאה ואי בקמא מיתפיס טפי כצ"ל. שם, ולר' יהודה נשיאה אפי' ארבעה כיון כצ"ל. שם, כצ"ל ד"ה ת"ש וכו' עד מ"ה קתני ואני ואני לדקדק באמצעי כמו שמדקדק והולך לשתי פנים ראשונה הוא דשרי אותם שאחרי' מדלא קתני כצ"ל. שם, מדלא תנא וכו' עד תנא לישנא דאחרון והוא אמצעי דהוא אחרון לראשון כצ"ל. ד"ה ת"ש וכו' עד הותר אמצעי הימנו ולמטה מותר כצ"ל. שם, דאמר פי כפיו הת"ד. שם, בלא שמיעה דחבריה נזירות לאו כלום הוא כיון דאין הנשמה תלויה בו ופי כפיו וכו' כצ"ל. שם, וא"ת כי אמר נמי ידי נזיר נימא דה"ק ידי וכו' כצ"ל.
<h2>דף כא:</h2>
גמרא. מיגז גייז לעולם אימא לך בעל כצ"ל. רש"י ואי אמרת מיגז גייז דמכאן ולהבא כצ"ל. שם, דאינו יכול להפר את שלו משום כצ"ל. שם, והלכך אי מיתשיל אהקמתה אהא דקא מקיים ליה ברישא כצ"ל. שם, את המ' כגון דלא היפר לה כדקאמרת ואי קשיא לך אי לא היפר לה בעל צריכא למימר כצ"ל. תוספות ד"ה ידי וכו' עד אי לא אמ' פי כפיו כצ"ל. ד"ה בעל מעקר קעקר הנדר מעיקרא כשמפר לאשתו והוי כאילו לא חל כצ"ל. שם, היה מקויים אי אמרת מיעקר עקר חברתה נמי משתראי כצ"ל. שם, אם שתתה ביין ונטמאה וגלחה במזיד ואח"כ הפר כצ"ל. שם, ובהתרתה הוא מותר כמותה דלא חל הנדר כצ"ל. שם, א"כ אינו תלוי בדבורו וכיון שאין תלוי כצ"ל. ד"ה האשה שנדרה בנזיר והפרישה בהמתה חטאת וכו' עד היתה פירוש כצ"ל. שם, וכדמפרש לקמן דכי מקני לה בעלה כצ"ל. שם, לקרבנות נזיר מילתא דלא צריכא כצ"ל. שם, לקרבנות נזיר לא מקני לה כצ"ל. שם, ונשאל לחכם והתיר דתנן לקמן דנפקא לחולין כצ"ל. ד"ה ה"ד וכו' עד אחר שנטמאת ואחר ששתתה יין ואפ"ה לוקה דבההיא שעתא דשתתה יין הויא נזירה כצ"ל. ד"ה לעולם וכו' עד דאיצטריך ליה למיתני אינה סופגת תני רישא אגב סיפא דסופגת וסיפא איצטריכא ליה למיתני לאפוקי מדר' יהודה דאמר כצ"ל. שם, ונטמאת ואח"כ היפר לה אינה סופגת כצ"ל.
<h2>דף כב.</h2>
רש"י כיון דבעל מעקר עקר לה לא אשכחן בחטאת העוף דתיזיל למיתה כצ"ל. תוספות ד"ה הא מני וכו' עד וכיון דצריכא כפרה הויא כחטאת וכו' ונראה דה"ג לעיל וכיון דלא צריכא כפרה כצ"ל. שם, וה"פ לעולם עיקר כצ"ל. שם, אבל הכא דאיכא קרבן מייתי שפיר מילתא כצ"ל. ד"ה ת"ש דתני בהדיא היא מותרת כצ"ל. שם, ומייתי לזה פלוגתא דתנאי היא כצ"ל והס"ד. ד"ה ר"ש אומר אם אמר כצ"ל. שם, למילתא הכי כאילו אמר בפי' לא נתכוונתי אלא להיות כמותך ובהא פליגי דרבנן ור"ש כצ"ל והס"ד. ד"ה מר זוטרא בריה דרב מרי אמר היינו כצ"ל. שם, ובשמעתין יש מפרש דמר זוטרא בריה דרב מרי בעי למדחי הפשיטות שפשט התלמוד מברייתא כצ"ל. שם, וחברתה אסורה ופשיט דבעל מיגז גייז מהשתא ומר זוטרא דחי כצ"ל. שם, עולת העוף וחברתה דאסורה כצ"ל. שם, ויעקור נדרה למפרע כדאשכחן דהוי כצ"ל. שם, וקשה טובא להא פירושא חדא כצ"ל. שם, משום דחכם עוקר הנדר מעיקרו והכא בעיא למימר אפי' אם הבעל עקר הנדר מעקרו חברתה אסורה מיהו מצינן ליישב בדוחק כצ"ל. שם, מעולם כלל הלכך הותרו כלל כצ"ל. שם, לא אתיא הדחייה שפיר להאי פירושא דהסברא הפוכה כצ"ל. שם, ועוד מה לנו להביא הבעיא דרמי בר חמא הכא בלא הבעיא יש לנו לומר דבמעקרא קמתפיס כצ"ל ונרשם עליו כמין יד. שם, דאי לא שמעינן בעלמא הא סברא לא נאמר כצ"ל. שם, דתניא בהדיא משמע הפשיטות קיימא כצ"ל. שם, ע"מ שיפר בעלה אלמא אמר ואני כמעיקרא כמו שהיא אמרה אסורה עכשו שאהיה גם אני כך נר' שהוגה שם. שם, לאחר זריקת ה"ג ואיכא למימר דלאחר כצ"ל. שם, זבחי שלמים מהו ומפרש התלמוד לאחר כצ"ל. שם, וכן מפ' בבעיא דאומן קונה בשבח כלי כצ"ל. שם, וכן בפ"ק דב"ק דיש שינוי לצרורות תלמודא כצ"ל. שם, איך נשאלה בבית המדרש בעיא כצ"ל. שם, לענין דאסור לאכול חוץ לירושלים כצ"ל. שם, בטומאת הגוף וכן חוץ לזמנן. שם, כלומר התם איכא לספוקי אם מתפיס בקודם זריקה או לאחר זריקה לפי שהאדם טועה כצ"ל. שם, דודאי י"ל דדעתה אעיקרא ליתפס כצ"ל. שם, דאי ס"ד בצננא מתפיס הא הפר לה בעלה כצ"ל. שם, בקודם שהפר לה בעלה דאי אחר ההפרה בעינן לאתפוסי כצ"ל.
<h2>דף כב:</h2>
גמרא. דבעי רמי בר חמא הרי עלי כבשר כצ"ל. שם, דלאחר שנזרק דמו מצי אכיל ליה כצ"ל. רש"י הרי עלי זבחי כצ"ל. שם, כי מתפיס איניש בעיקרא מתפיס בדם ויין דהיינו זבחי שלמים כצ"ל. שם, בצננא דהיינו לבסוף דכל דבר שהוא חם כצ"ל. שם, אלא לשני ימים ולילה אחת אבל הכא וכו' ליכא למימר הכי איתפיס בצננא דא"כ מאי אהני דבוריה ולא כמו כלל. שם, בכל העיר אי אמרת בצננא כצ"ל. שם, אלא הכי איבעיא לך אמרה לו הריני כצ"ל והד"א. שם, ואי ס"ד דכי אמר לה הריני בעקביך כמקמי הפרה כצ"ל. שם, וליקיים נזירות דידיה דהא לא איתפיס כצ"ל. שם, דבכולה מילתא מיתפיס והלכך הוא לא מצי מפר דאי מפר את שלה כצ"ל. שם, הא לעולם אימא לך נמחק מלת הא.
תוספות ד"ה אמרה וכו' עד או דילמא במקמי דליפר לה כצ"ל. שם, ואפי' אם תותר הראשונה כצ"ל. שם, קודם שיפר לה בעלה דכשאמרה בעקבך כצ"ל. שם, לא פקע בהתר הראשונה כצ"ל. שם, שאמרה בעקיבך היא נמי מותרת כצ"ל. שם, ומ"מ אינו יכול להפר דכיון דאמר ואני כצ"ל. ד"ה ורמינהו וכו' עד שניהם מותרין מפני שתלה נדרו כצ"ל. שם, ואי יפר לה גם שלו יותר וקאי בלא יחל כצ"ל. שם, מפני שתלה נדרו בנדרה ולא רצה להיות נזיר אם לא תהיה כצ"ל. ד"ה אביי אמר וכו' עד כגון דאמ' ואת דקא תליא נדרו בנדרה כצ"ל. ומכאן עד מלת כלומר נרשם עליו. שם, ממה נפשך ואת דקאמר ששאל לה אם גם היא מציא לקבל נזירות כך נר' שהוגה שם ונרשמו ג"ד רשימות בדבור זה שנר' שיש ענין כפול. שם, בתמיה ובלשון שאלה הד"א. שם, באשה שהפר לה בעלה הת"ד. שם, אמאי צריכה סליחה וכפרה כצ"ל והס"ד. שם, ד"ה והוא לא ידע.
<h2>דף כג.</h2>
גמרא. כיוצא בדבר אתה אומר והוא לא ידע ואשם כצ"ל. שם, וירא וירא אותה שכם בן חמור כצ"ל. שם, לומר שבשכבה לא ידע כצ"ל. רש"י ומתניתין דקתני וכו' עד ס"ד נרשם עליו. שם, דהיפר לה בעלה משום הכי צריכה כפרה וסליחה. שם, מי דמי אנן אמרי' כצ"ל. תוספות על דבר זה ידוו ראשי תיבות ידע ואשם ונשא כצ"ל. ד"ה ללוט וכו' עד כבר פירשו מעצמן מרוב עריות. שם, ד"ה ודילמא איהו נמי לשם שמים מכוון כצ"ל. ד"ה והא מיאנס כצ"ל. שם, למה נקוד כצ"ל.
<h2>דף כג:</h2>
גמרא. בא לידי לשמן נמחק מלת לידי. שם, ואל תתגר בם מלחמה כצ"ל. רש"י ומואבים שאינם מותרים כצ"ל. שם, בבתי מדרשות כדתני עמוני ומואבי אסורין וכו' כצ"ל. שם, חשיבא דלידי מצוה לשמה היא מביאה ואת אמרת כצ"ל. שם, לבא אל שפחתן ולא לשם מצוה כצ"ל. שם, דאי מפיש במילי בהדיה אתי לאשתבועיה ליה בשם ע"ז כצ"ל. שם, הטיל בה ארס מחמת יצרו ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן הטנוף לפי שקבלו תורה טהורה כצ"ל. שם, דוד שריוה להקב"ה בשירות כצ"ל. תוספות ד"ה בכל תושיה וכו' עד ששונים בהם עמונים ומואבים אסורים כצ"ל. ד"ה תמר וכו' עד בכל מקום שהזכירה תורה נביא ושם אביו בנביאים גם אביו נמי היה נביא כצ"ל. ד"ה שמתוך וכו' עד דיש בה עדיפות קצת. ד"ה ומאן וכו' עד בשרה כתיב הנה באהל כצ"ל. שם, ברחל ולאה כתיב ויצא מאהל כצ"ל. ד"ה בת וכו' שכינה מאי קראה הד"א. שם, אשר באת לחסות תחת כנפיו כצ"ל. שם, יותר ממאתים שנה ודוק ותשכח ואמרו אבצן זה בועז כצ"ל והד"א. ד"ה ד' דורות בישראל וכו' עד ואילו צעירה כצ"ל.
<h2>דף כד.</h2>
גמרא. מאן תנא דבעל לא משתעבד לה כצ"ל. רש"י ואינו צריך לומר דאין מועלין בהן כצ"ל. תוספות ד"ה האשה וכו' עד כי אקני לה מידי דצריכא לה מידי דלא צריכא לה לא אקני לה ונמצא כצ"ל. ד"ה ואם משלה וכו' עד אע"ג דהפר לה כדמפרש ליה טעמא כצ"ל. ד"ה והעולה וכו' עד וא"ת ולר' ישמעאל מודה בנזיר טהור נרשם על מלות הללו. שם, דעולת בהמה דורון היא כצ"ל. ד"ה ושלמים וכו' עד ליום א' כחומר שלמי נזיר כצ"ל. שם, מיעקר עקר כיון שהוא כצ"ל. שם, ששחטן שלא כמצותן אין להם זרוע כצ"ל. שם, שיטעון תנופה אבל מ"מ זרוע מיתסר כצ"ל. שם, על כפי נזיר ואין כאן כפי נזיר נרשם בצדו כמין יד. שם, עקר הגזרה שמא הד"א. ד"ה ה"ג וכו' עד ונסכים באים משל צבור כן פירושו בכל דוכתא דתנינן יפלו לנדבה ולא חש למיתני כצ"ל. שם, מפורשים פירוש אלו דמים לחטאת כצ"ל. ד"ה דמי חטאת וכו' עד ולא נהנין מאותן מעות מדרבנן כצ"ל. שם, לא קרינן בהו קדש וה"ד דלעיל כצ"ל. שם, כיון דקרבין למזבח דמי שלמים וכו' כצ"ל. ד"ה מאן תנא וכו' עד אם שלה חטאת תמות כצ"ל. ד"ה אמר רב חסדא וכו' עד לא היפר לה היתה מקריבתה כצ"ל. שם, הפר לה לא אמרי' דהא הוו בהמות דידה כדמפ' בסמוך כי מקני לה מידי דצריכא לה כגון אם לא הפר לה במילתא דלא צריכא לה כגון הפר לה לא אקני לה כצ"ל. שם, בעדר הא משתעבד לה בתנאי כתובה כדמפ' ואזיל כצ"ל. שם, לאו כל כמינה לידור אלף עולה ליום כצ"ל. שם, מן קדמת דנן הכל מחלתי אלמא דמשועבד לה ולפיכך צריכה לפוטרו ובשעת גירושין כך נר' שצ"ל. ד"ה אפי' תימ' ר' יהודה וכו' עד דצריכא במילתא דלא צריכא לה כגון דהפר לה לא משעבד לה כלל כצ"ל. שם בסוף הדבור, ולא הוו בבהמות נמחקו שלשה מלות הללו. ד"ה איכא דאמרי וכו' עד במילתא דצריכא לה כו' דאי לרבנן לא משעבד כצ"ל. שם, דחטאת תמות כמו בשלה כצ"ל והס"ד. שם, כי אקני ליה הת"ד.
<h2>דף כד:</h2>
גמרא. להביא בכולן שלמים כצ"ל. שם, ואינם טעונים לא לחם ולא זרוע כמצותן קחשיב שלא כמצותן לא קחשיב מת והיו לו מעות כצ"ל. שם, ומלת מתני נמחקה. רש"י בסופו קחשיב לא היו אלא ארבעה כצ"ל. תוספות במילתא הס"ד דלעיל המתחיל כי אקני כדכתיבנא. שם, ל"ג תנן וכו' עד לפרש והא אמרתה מה שקנתה כצ"ל והת"ד. ד"ה שקמצה מעיסתה וא"ת והא אמרי' בפרק אע"פ דמותר מזונות לבעל וי"ל כצ"ל. שם, ונתרצית בכך והותירה כצ"ל. שם, והוזלו המזונות שדי לה בפחות מאותה קצבה כדי שבעה כצ"ל. ד"ה אלו הן וכו' עד אע"ג דכלם משניות הם אמה שלאחר כפרה כצ"ל. שם, מדברי שמואל שלה הא דאמרן עד דפריך ותו ליכא כצ"ל. שם, כל זה פריך שמואל לאבוה בר איהי ואבוה בר איהי השיב שלא כמצותן לא קחשיב שלה הא דקאמר שלו דתנן האיש שמדיר כך נר' שהוגה שם ובשילהי פירקין מפ' ליה למ"ד דהלכה היא כצ"ל. שם, שלאחר מיתה דתנן הת"ד. שם, דנהי דמעילה ליכא איסורא דאורייתא איכא כצ"ל והס"ד. ד"ה מפני שראויין כלן וכו' עד אם תרמו לו בחייה שלימה שמינה נרשם על מלות הללו כמין יד. שם, מת והיו לו מעות סתומין יפלו לנדבה כצ"ל. שם, שלאחר מיתה מ"ט לא בעי שלמים הת"ד. שם, דאיל כתב ביה בן שתי שנים והביאם בני שנה כשרים כשלמי נדבה ונאכלין ליום א' כחומר' שלמי נזיר דשאר שלמים נאכלים לשני ימים דדינו כדין תודה, דאמר מר על תודת כצ"ל. שם, הואיל ואין הנזיר ניתר בהן לכך אין טעונין כך נר' שהוגה שם. ד"ה היו לו מעות סתומים וכו' עד דקאי אהמפר' מעות לנזירותו כך הוגה שם. שם, והא בסתומין איירי אבל במתני' דעד השתא כך נר' שהוגה שם. שם, הגהה יפלו לנדבה וכו' עד וי"ל דהכא משום שהוא חי כצ"ל. שם, והרי הם בתחלת הפרשה והרי הם מופרשים גם לחטאת ועוד י"ל דהא דאמרי' לשנות להביאן כולן לשלמים כצ"ל.
<h2>דף כה.</h2>
גמרא. לכל נדריהם ולכל נדבותם מאי אריא כצ"ל. שם, רק קדשיך כצ"ל. רש"י כדכתיב בפרשת ויקרא אם עולה קרבנו כצ"ל. ועשית עולותיך הבשר והדם על מזבח וגו' והדר ודם זבחיך ישפך כך נראה שצ"ל. תוספות דיפלו לנדבה דאיירי בהפריש מעות ואמר מעות הללו כצ"ל. שם, לכך פריך איך יביא בכולן נדבה והלא דמי חטאת כצ"ל והד"א. שם, אין מועלין בהן מפני שראויין להביא בכולן שלמים ומיירי מתני' בסתומים ובתר הכי כצ"ל. שם, והכי איבעי ליה למימר מת יפלו לנדבה אלא רישא איירי דאמר דוקא כך נר' שצ"ל. שם, מקרבנותיו דמשמע אבל, נרשם כמין יד. שם, כולן יפלו לנדבה וכן מוכח ההיא דתניא כותיה דרבא דלנדבה אלו לחטאת וכו', כך הוגה שם. שם, דמת דמי חטאת ילכו כצ"ל. שם, ובחציו שלמים ומשמע וכו', נ"ב לקמן דף כ"ו ע"ב. שם, והשאר לנזירותו ולא לשאר יעשה מהן, כך הוגה שם. שם, הלכה היא הל"מ הוא דמעות סתומין יפלו לנדבה כצ"ל. שם, כשדמי חטאת דוקא מעורב, בהא נתקבלה הלכה שיפלו לנדבה אבל אם דמי עולה כצ"ל. שם, אלא יביא בחצאין עולה ובחצאין שלמים. ד"ה רשב"ל אומר לכל נדריהם ולכל נדבותם התורה אמרה מותר נדר כצ"ל. שם, במותר סתום כי האי דחטאת כצ"ל. ד"ה בשלמא וכו' עד אין מפורשין לא כ"ש כצ"ל. שם, אלא לר"ש בן לקיש כצ"ל. שם, לא מפורשין לא מצית אמרת דיפלו לנדבה דכבר פסקה תנא דבי ר' ישמעאל כך נר' שהוגה שם. שם, מפורשים והפר לה בעלה או ההיא כצ"ל. שם, ושלמים יקרבו כל אחד כדיניה כצ"ל. שם, רק קדשיך אשר יהיו לך בולדי קדשים ובתמורתם כך דריש בפ' אלו קדשים רק קדשיך אלו התמורות אשר יהיו לך אלו הולדות כך נר' שהוגה שם. ד"ה ומאי תקנתן תשא כצ"ל. שם, כלומר יכניסם לכיפה כדרך שעושין בולד חטאת כצ"ל. ד"ה ת"ל וכו' עד והבשר תאכל והיינו שלמים וסמיך להאי קרא דרק קדשיך לומר לך כצ"ל. שם, כלומר שקריבין למזבח נהוג בתמורתה וכדרך שאתה כצ"ל. ד"ה יכול וכו' עד נקט ולד שהיא באה נקבה וגבי אשם תמורה שהוא בא זכר כצ"ל. שם, ובתמורת אשם דין אשם כצ"ל. שם, ת"ל רק למעוטי ולד חטאת ותמורת אשם דאכין ורקין מיעוטין ר"ע אומר אינו צריך דאינו מביא לאשם כך נר' שהוגה שם. שם, קתני יכול וכולי' כמו אמר מר כצ"ל. ד"ה ואמאי וכו' עד דחמש חטאות מתות ואלו הן ולד חטאת ותמורת חטאת כך נר' שצ"ל. ד"ה קתני יכול וכו' עד הא למה ליה קרא דיקריבו נרשם על מלת דיקריבו. שם, בתמורת אשם דין אשם נמי דפי' בסמוך, כך הוגה שם. שם, חטאת ואשם קאי עולה בעשה דהכי משמע קרא תמורת עולה וולד שלמים יקרב כל א' במינו האי לשם עולה כצ"ל. שם, ועשית עולותיך הבשר וכו' אבל ולד חטאת ותמורת אשם לא תשא ותקריב לשם חטאת ולשם אשם אלא ולד חטאת כצ"ל. שם, לפי' ר"ת דבסמוך ולאו הבא מכלל עשה עשה כצ"ל. שם, ואי מקריב לא מחייב קמ"ל קרא כצ"ל.
<h2>דף כה:</h2>
רש"י, אלא אי מהלכתא הא הלכתא דלמיתה אזלא ולד חטאת ואשם רועה ואי אקרביה לא ליחייב עליה כצ"ל. שם, ולדותיהן ותמורותיהן אבל ולד חטאת ותמורת אשם אי מקריב להו כצ"ל. שם, כל הני לישני וליזיל הלכך איצטריך למיכתב כצ"ל. שם, אפי' לא ניתק מפסח ושחטו לשם שלמים כשר כצ"ל. שם, דהא לא כתיב עשה בקרא ולא כתב כצ"ל. שם, אמר מר הלכה הוא בנזיר שאע"פ שדמי חטאת כצ"ל. תוספות ד"ה ר"ע וכו' עד ולא מייתי ר' ישמעאל קרא דרק ללמד אעשה אלא אמיעוטא שאינו קרב ומש"ה אינו צריך דהרי הוא כצ"ל. שם, אלא לכדרב הונא אמר רב ס"ל כצ"ל. שם, אלא דרשת מקרא דרק איסורי הקרבה כצ"ל. שם, וכי אתא קרא לאשם שניתק לרעיה דקיימא לן ה' חטאות מתות חטאת שמתו בעליה נתכפרה בעליה עברה שנתה וכו' וכל שבחטאת כצ"ל. שם, שנמסר לרועה כגון אשם שנאבד ונתכפרו בעליה באחר אח"כ נמצא רועה ואם שחטו סתם כשר לעולה מדאצטריך שירעה עד שיסתאב ומביא בדמיה עולה וקסבר רב הונא דאם כצ"ל. ד"ה ניתק וכו' עד והויא אשם פסול פי' מהוא משמע דלהכי אתא הוא לאשמועי' כצ"ל. שם, אמר קרא הוא בהוייתו יהא, והוי שם אשם עליו עד שיעקרנו כצ"ל. שם, בלא עקירה נמי כשר לעולה ואיכא למ"ד כצ"ל. שם, ושחטו סתם כשר לעולה ולדידיה נמי גרסי' כצ"ל. שם, והואיל והיה שם אשם עליו דאי משום כך נר' שהוגה שם. שם, אמר מר הת"ד.
<h2>דף כו.</h2>
תוספות ד"ה מת וכו' עד כלומר דר' יוחנן כצ"ל. שם, והפריש מעות ואמר כשהפרישן אלו לחובתו כצ"ל. שם, אלא בידו להביא מכולן או חטאת או עולה כצ"ל. שם, לכל מה שהוא חייב הלכך ההפרשה היתה לשניהם כצ"ל. שם, ויולדת וצרעת בני אדבקתא נינהו לכך יכול כצ"ל. שם, וכשמפריש מעות לשניהם אין יכול להביא כצ"ל. ד"ה מת והיו לו מעות כצ"ל. שם, על החלב והעולה נדורה כצ"ל. ד"ה הא דאמ' מפורשין לא ששנינו כצ"ל. שם, לא תימא דוקא דאמר אלו לחטאת וכו' כגון כצ"ל. שם, ולא הפרידם כלל מפורשין הד"א. שם, היינו כי אמר אלו לחובתו כצ"ל. שם, כי אמר לחובתי כמפורשין כצ"ל. שם, נזירות משמע ואם מת באה הלכה ונתקבלה בנזיר יפלו לנדבה כך נר' שצ"ל. שם, וקשה דא"כ דכי אמר לחובתי ילכו לים המלח ואפי' בנזיר א"כ מאי האי דקאמר לעיל ולאפוקי מהאי תנא וכו' כיון דההוא כצ"ל. שם, כגון דקאמר לחובתי ובהא מסיים כצ"ל. שם, כי אמר לחובתי אמרי' להא לישנא כצ"ל. שם, והא ברישא נמי בסתומים קיימי אלא ודאי כצ"ל. שם, אם נפלה דמי חטאת מבניהם הוה ליה כמו שהפריש מן קצת נזירות ואמר אלו לחטאת כצ"ל. שם, ובזבחים פ' טבול יום זה מדרש הד"א.
רש"י דאיכא למימר מסתם לחטאת בלבד כצ"ל. שם, דהויין סתומין מעלייתא נרשם בצדו כמין יד. שם, ואמר הרי עלי עולה לנדבה והפריש כצ"ל. שם, וקמ"ל דהכא גבי נזיר כצ"ל. שם, ובעולה על מעשה אחד לא אמרי' הכי כצ"ל. שם, היכי דמי סתומין יפלו לנדבה דאמר אלו לחובתי איכא דאמרי לא תימ' כך נראה שצ"ל.
<h2>דף כו:</h2>
תוספות ד"ה תניא כותיה וכו' עד מיירי דמת ובתוספתא גרסי' כצ"ל. שם, דאינו יכול להביא בכל המעות אחד מהם או עולה או חטאת כדפרשית ומביא בהמות ומחלל המעות עליהן ואומ' כצ"ל והד"א. שם, דאי אפשר דליכא בהן דמי עולה כצ"ל. ד"ה והשאר יפלו לנדבה שהרי דמי חטאת כצ"ל. שם, והקשה הר"ם דלמה לא ימעלו כצ"ל. שם, משמעות לה נרשם בצד מלות הללו כמין יד. שם, שמקריבן לעולה לא נפקי כצ"ל. ד"ה אבל בהמה הרי היא כמפורשת לכאורה איירי כצ"ל. שם, ואי לשקרב שלמים ובמפורשין כצ"ל. שם, היינו שיקריב כל א' כדיניה כצ"ל. שם, והא מתני' היא דמייתי בסמוך כצ"ל. ד"ה רשב"ג וכו' עד ולא פירש וכו' ועוד דמסתמא איירי רב הונא בבהמה בהך מיעוטא דממעט נמי כצ"ל. שם, ר"ל כמפורשת בתערובת כולן כמו כצ"ל. שם, ולשלמים מפורשין הן דהוי פירושו מפורשין בתערובת כצ"ל. שם, וא"ת כיון דמיירי בבהמה כצ"ל. שם, מ"מ חל עליה קדושת הגוף דאינה נפדית כצ"ל. שם, וההיא דתמורה דהמפריש נקבה לאשם מהמקדיש זכר כצ"ל. שם, מ"מ ראוי לקרבן אחר וא"ת כצ"ל. שם, לעולתו ולשלמיו דהוו מפורש בתערובת והוליכו לאיבוד ויש להוסיף וליתן טעם דמעות ובעלת מום דחזו לאלתר לקנות בהן הקרבנות כצ"ל. שם, ליכא למיחש שמא נתן לבו לפרש בתערובת דלמה יפרש כצ"ל. שם, הואיל ובידו לפרש כצ"ל. שם, מעות סתומים יפלו לנדבה ועלה קאי דוקא המעות כצ"ל. שם, אדם הצריך לקנותם לצורך הבנין כצ"ל. ד"ה אלא מעתה מעות ולא עופות כצ"ל. שם, לכנ"ל דמיירי ודאי בחייבי קנין כמו זב וזבה כצ"ל. שם, וגם בחייבי קנין נמחק מלת וגם. שם, כדאמרי' לעיל הלכתא היא בנזיר וכל דדמי ליה כצ"ל. שם, בשלהי פירקין וה"פ הד"א. שם, ובני יונה ולא פירשו בשעת לקיחה כצ"ל. שם, או הפר לה בעלה דלא יהבינן הד"א.
גמרא, ולא עופות אלא הא דאמ' רב חסדא כצ"ל. שם, הא מעות גמירי לה כצ"ל. רש"י, דבשאר יש דמי עולה ובעולה איכא מעילה כצ"ל. שם, הרי היא כמפורשת משום דאית בה היכרא דהאי דהויא נקבה לצורך חטאת כצ"ל. שם, אלא מעתה מעות ולא עופות מסתמא כצ"ל.
<h2>דף כז.</h2>
תוספות דחשבת בהמה כדמפורש בתערובת אילו נתן דעתו. שם, ואיזה שירצה לעולה וא"ת אמאי פריך והלא מאי דאמר כצ"ל והד"א. שם, וי"ל דכיון כצ"ל. שם, וא"ת והא אין מועיל כצ"ל. שם, כלומר הא בעשיית כהן מיפרט ואי בעופות היכא דלא פירשו ובררו הבעלים בשעת הלקיחה מאי דעתם לבררם הוו כמו מופרשים בתערובת איך תמצא כצ"ל. שם, כשהבעלים קיימין אדרבה כצ"ל. שם, שיפלו לנדבה ולא נימא מעות כצ"ל. שם, הוו כסתומין שרוצה נמחק מלת שרוצה. שם, וע"ק מאי פריך דהיכי ניחוש שמא הבעלים בררום כצ"ל. שם, כמו נסכא וסוואר של קורות וע"ק היאך יועיל פירוש הבעלים בתערובת כצ"ל. שם, לשעת הקרבה ואפי' בתערובת כשתזכיר כצ"ל. שם, קורות לו וכן פרים הד"א. שם, לכך נראה לפרש הסוגיא כצ"ל. שם, ומיהו אין הטעם משום חששא פירוש שמא פירש בתערובת כצ"ל. שם, זה אין לך לומר דדוקא מעות גמירי שנופלים לנדבה כצ"ל. שם, כיון דדמיא למעות דחזיא לדמי לאלתר כצ"ל. שם, תנא בנזיר וכל דדמי ליה כצ"ל. שם, ואכתי מאי פריך מרב חסדא לפירוש זה כצ"ל. שם, איזה לחטאת ואיזה לעולה אבל לא איירי לענין שיפלו לנדבה כלל כצ"ל. שם, והשתא הוי הלשון שפיר דמסיק והא מעות גמירי כצ"ל. שם, פ"ק דשבועות דאין מקייצין כצ"ל. שם, נשתיירו כגון שמתו הבעלים כצ"ל. שם, עופות מקייצין שפיר כצ"ל. שם, ההיא דשבועות ששם כצ"ל. ד"ה ואמאי קאמר בהמה לאו כמפורשת דמיא כצ"ל. שם, וה"נ בהמה תמימה כסתומין דמיא ולא כמפורשין וא"כ כצ"ל. שם, והא בהמה דלעיל דחשיב כסתומים איירי דלא חזו לנזיר כגון ג' פרים או שעירים והנהו ודאי הוו כסתומים אבל אלו בהמות דמיירי כאן וכו' כך נר' שהוגה שם. שם, אלא אי אמרת הג' פרים כסתומים דמו לגמרי ה"נ בהמות שהן ראויין לנזיר לא הוה לן למחשבינהו לגמרי כמפורשין וא"ת ואכתי מאי פריך דילמא רשב"ג איירי כצ"ל. שם, וי"ל דהדא לישנא לא משמע הכי דקתני הביא ג' בהמות ולא פירש וכו' הראוי לעולה תקרב עולה ומשמע לי דמעכשיו אף קודם הקרבה כצ"ל.
<h2>דף כז:</h2>
תוספות והא מוכחא מדרב חסדא דבעופות כצ"ל. שם, דחזו גופייהו להקרבה אין למעטן מהלכה כצ"ל. שם, ולא נאמר אי שלשה פרים הוו כסתומים ה"נ הוי כסתומין כדסבר המקשה כצ"ל והס"ד. ד"ה מתיב רב הונא וכו' עד ה"נ הלכה היא בנזיר דמגלח על מעות כצ"ל. ד"ה היתה לו בהמה מפורשת חטאת תמות כצ"ל. שם, ומת דנתן להו דין מפורשות בתערובת וימותו כצ"ל. שם, לא ניתן להם דין מעות סתומין כצ"ל. ד"ה מאי אריא וכו' עד וי"ל דאברייתא פריך שפיר דמשמע כצ"ל. שם, ומחלק הכל במעות להכי ליכא למפרך ליתני בהמה בעלת מום דהוי כסתומין במקום מעות כצ"ל. ד"ה מתיב רבא קרבנו בפרשת כצ"ל. שם, אבל יוצא בקרבן דהפריש לעצמו הת"ד.
גמרא. כסתומה דמיא והתניא כיצד אמרו כצ"ל. שם, שהרי אין אדם מגלח על בהמת אביו בנזירות כצ"ל.
רש"י ה"ג כיצד אמרו האיש מגלח על נזירות אביו בזמן שהיה אביו נזיר והפריש אביו כצ"ל. שם, למיתני כיצד הוא מגלח וקא מדלג בה ונקיט בסיפא משום דבעי פרוכי מינה כצ"ל. שם, כגון שאכל חלב ודם או שנתחייב בחייבי מיתות ב"ד כצ"ל. שם, מדקאמר מעות ולא קאמר בהמה כצ"ל.
<h2>דף כח.</h2>
גמרא. יכול לא יצא במעות שהפריש אביו אפי' מן הקלה על הקלה כצ"ל. שם, יכול לא יצא בבהמה שהפריש לעצמו מן הקלה על החמורה או מן החמורה על הקלה ואפי' מן הקלה על הקלה או מן החמורה על החמורה שכן אם הפריש בהמה על החלב והביא על הדם וכו' כצ"ל. בד"ה בתגלחת הטהרה כצ"ל.
תוספות ד"ה שהרי לא מעל וכו' עד לא מעל אם עשה בו בשוגג הואיל וכו' נ"ב נר' פי' אחר. ד"ה על חטאת וכו' עד לפיכך לא כפר אלמא במזיד כצ"ל. שם, הואיל ושייך בהו שינה בשוגג וכו' נרשם בצדו כמין יד אחת. ד"ה קתני מיהא וכו' עד דאי כסתומין ליגלח כמו על מעות סתומין ומדמינן הלכתא וכו' נרשם בצדו כמין יד. שם, דהא דקתני לעיל דאינו מגלח על בהמת מעות אביו כצ"ל. שם, אבל יוצא במעות שכן מגלח כצ"ל. שם, נזרק עליה אחד מן הדמים כגון כצ"ל והת"ד. שם, שהן ג' בהמות כבשה לחטאת וכו' הד"א. שם, ומטו עלה אשה מתגלחת אפשר לה בפאה נכרית כצ"ל. שם, בגמ' אבל לא נזרק הד"א. שם, עדיין דאסורה ביין מיקרו שפיר עינוי נפש כצ"ל. ד"ה בד"א וכו' עד אחר שנזרק אחד מן הדמים כצ"ל. שם, כגון שנטמאת בנזירותה כצ"ל. שם, ותיאסר ביין ויש כאן עינוי נפש וה"נ בגמ' כצ"ל. שם, וקשה לישנא דאי אפשי דהל"ל משום ענוי כצ"ל. שם, מפני שאפשר לומר לה הפסד קדשים נרשם על מלות הללו. שם, ובעי למימני נזירות אחרת יכול לומר לה אי אפשי בשום נוול כצ"ל והס"ד. שם, שוב אינה צריכה לקרבנות הללו כצ"ל. שם, ולזרוק דמן שלא לשמן ויותר הבשר באכילה כצ"ל. שם, דכיון דהיפר לה ואינה עוד נזירה שוב אין עומדין לשמן ואפי' יזרוק דמן סתם כשרין כצ"ל. שם, לשמן קיימי וה"ק יזרוק דמן סתמא נרשם על מלות הללו. שם, דשלא לשמן נמחקה הדל"ת.
<h2>דף כח:</h2>
גמרא. מי לא תניא כבשי עצרת כצ"ל. שם, ר"מ אומר אפי' בתגלחת הטהרה וכו' כצ"ל.
תוספות ד"ה כבשי עצרת וכו' עד ולא יאכל הבשר עד הערב דכל כמה דלא מיקטרי אמורין בשר לא משתרי באכילה כצ"ל. שם, ואם היה שבת לא יזרוק דהוי כמו תקון ומדרבנן אסור אלמא זורק הדם כצ"ל. שם, ובין בזריקה ובין בשחיטה עומד שלא לשמן כצ"ל. שם, לא מתכשר שלא לשמן וקשה דא"כ להך כבשי עצרת נמי כך נר' שצ"ל. שם, אבל הכא כיון דנשחט לשמן שמא כיון דנשחט לשמן כצ"ל. שם, אי דשחט עולה או שלמים הכי נמי דיפר לר"ע דליכא הפסד כצ"ל, והוא תחלת דבור וסוף דבור. ואח"כ זה מתחיל דבור אחר, אלא הב"ע דשחט חטאת דאין לו תקנה לזרוק וכו', וכל מה שבנתים דומה שהוא סוף הדבור דלעיל, המתחיל כבשי עצרת. והנה הגהותיו, וא"כ הא דקאמר יזרוק מיירי בנשחט שלא לשמן וצריך לומר דלא דמי דהתם כבשים מיקדשי בשחיטת זבח ועקר וכו' כצ"ל. שם, כדאמרי' בריש זבחים כצ"ל. שם, דשחטו לשמו משום תקנה כצ"ל. ד"ה אלא הב"ע וכו' כדכתבי' עד שלא לשמן או לשם שלמי נדבה דחטאת אינו בא נדבה כצ"ל.
רש"י לפי שאין הבשר נאכל בשבת דאין צליית קדשים כצ"ל. שם, לא נהנין ולא מועלין כדאמר מר חטאות המתות כצ"ל.
[תוד"ה דתנן] ר"ע דאינו מיפר דמותר מיד לשתות יין כצ"ל. שם, ולכך הוצרך לאתויי ראיה לכך דסד"א דוקא גילח על הזבח השלמים כצ"ל. שם, דתנן במתני' נזרק א' מן הדמים כצ"ל. שם, דכתיב וגלח הנזיר פתח אהל מועד וקא מייתי ראיה דבכל ענין יצא. אם גלח על א' משלשתן ובפ' איזהו מקומן מפ' לה דמקיש חטאת ועולה לשלמים הגה"ה כך נר' שצ"ל. שם, מתני' האיש מדיר הת"ד. שם, אפי' אין בן יודע שאביו הדירו כצ"ל. ד"ה ואין האשה וכו' עד ודוקא כשמיחו מיד כששמעו אבל אם לא מיחו כצ"ל. שם, או שהביא שתי שערות והא לא תנא במתני' כצ"ל. שם, ואפי' אי נמי תגלחת ומחאה מבטלין ואפי' אחר שמיעה ניחא דלא תנא דבפלוגתא לא קמיירי כצ"ל. שם, א"נ דלא קתני אלא מידי דביד אדם כצ"ל. שם, היתה לו בהמה מופרשת כדלעיל כצ"ל והס"ד. שם, והאמ' ר' יוחנן אף לחנכו לעשות מצות כצ"ל. שם, אבל באיניש אחרינא לא שייך, ותימה דהכא אמרי' בתו לא כצ"ל. שם, קסבר כל חנוך הת"ד. שם, ולא ניחא לבנו הלכך כצ"ל. ונרשם פה כמין יד. שם, מש"ה מולח הת"ד. שם, הקפה כל הראש הת"ד. שם, והא מייתי חולין הת"ד.
<h2>דף כט.</h2>
רש"י אלא לר"ל אפי' בתו נמי להוי מדיר נזיר כצ"ל. שם, ולמאן דקא מתרץ וכו' נרשם בצדו כמין יד. תוספות מש"ה כי מיטמא מייתי קרבן כצ"ל, והת"ד. שם, שהרי נמלחה והא דלא קשיא קאכיל טרפה כך נר' שצ"ל. שם, והתניא מנין לחטאת העוף הבאה על הספק כגון זב וזבה כצ"ל. שם, ובע"א יש לפרש בלשון זכר נאמרה, נרשם בצדו כמין יד. שם, אף נקבה מביאה על הספק ספק זבה מביאה על הספק, נרשם על מלות הללו. שם, וה"ה דמצי למימר זכר נרשם בצדו כמין יד. שם, וה"ה דמצי למימר כי היכי, נרשם בצדו כמין יד.
<h2>דף כט:</h2>
תוספות ד"ה אמרת וכו' עד אם אמרת בזכר שבו איסור א' דחולין בעזרה כך נר' שהוגה שם. שם, אלמא אית ליה דין שחיטה לעוף כצ"ל. ד"ה מתקיף וכו' עד הא אין משיבין בהיקש כצ"ל. ד"ה לימא וכו' עד דהגיע לעונת נדרים מדר ליה כצ"ל. שם, כיון דנפקא הת"ד. ד"ה אתי וכו' עד היכי מצי סבר לחנכם דבפ' שני דחולין משמע כצ"ל. ד"ה לימא הני תנאי כי הני דפליגי אם מדירו עד שיביא שתי שערות או עד שיגיע ולימא לאו דוקא דבזה ליכא שום דיחוי וה"נ איכא בפ' כל שעה כצ"ל. שם, בשביל עצמו השתא ס"ד דה"ק אם קטן אני וכו' כצ"ל והד"א.
רש"י עד שיביא ב' שערות דהיינו עד בן י"ג שנה ויום א', עד שיגיע לעונת נדרים דהיינו עד בן י"ב שנה כצ"ל. שם, דהאב מדיר את בנו בנזיר אתי דרבנן נמחקו מלות אתי דרבנן. שם, ברשותיה דאבוה קאי להזירו דהאמר רבי עד כצ"ל.
<h2>דף ל.</h2>
תוספות ד"ה ואמאי וכו' דהיינו משהגיע לעונת נדרים כצ"ל. שם, אלא לר"מ וכו' ליכא כצ"ל. שם, עד שהרי נזירות אביו מתבטל אחר הבאת סימנים כצ"ל. שם, אי אייתי סימנים בי מיצעי לא נקרביה אבל אהא כצ"ל. שם, דלא תצטער לבדקני דבלא בדיקה מתוקן הכל כצ"ל. שם, דהא ודאי אי אייתי בי מיצעי אינו מתוקן כצ"ל. ד"ה הניחא וכו' עד וא"כ ניחוש לשערות בי מיצעי א"נ י"ל דמיירי תחלת כצ"ל. שם, בקטנותו כל כמה כצ"ל. ד"ה האיש וכו' עד יפלו לנדבה ואין זה מגלח כצ"ל. ד"ה מ"ט עד פשיטא הס"ד ולא עד בכלל. ד"ה פשיטא בלא הלכה ידעינן וכו' עד וא"כ קשה הא דקאמר תלמודא מ"ט דמאי קושיא דהכא פשוט לן כצ"ל.
רש"י דהא לא קביל עליה נזירות אלא אם אינו נתפש בשביל אביו וכיון דעדין לא הביא שתי שערות חל עליה נזירות דאב ולא חייל עליה כצ"ל. שם, ואי אייתי באמצע דלא ידעינן כצ"ל. שם, דאין האב מדירו אלא עד שמגיע לעונת נדרים כצ"ל. שם, הא ברשותיה דאבוה קאי כל זמן שלא הביא שתי שערות כצ"ל.
<h2>דף ל:</h2>
(גמרא. מתני' כיצד וכו' עד גמרא, נמחק משם כפי פי' רש"י ז"ל, אבל לגרסת התוספות דלעיל טעות).
תוספות ד"ה את"ל וכו' עד בכל ענין או אסיפא כצ"ל. שם, ד"ה בעי רבה וכו' עד מלות זכה בהם הס"ד. ד"ה ופלגא הוי וזה נוטל החצי כצ"ל. ד"ה בעי רבא גריס ר"ת והראשון רבה כצ"ל. שם, דאע"פ דבשאר נכסים בשני פשוטים פליג כך נר' שצ"ל. שם, פי' ר"ת בחולין דאמ' לשון חולין ולא לשון הקדש דאמר מעות אלו לנזירות ולא בהקדש דאמר כצ"ל. ד"ה אביו נזיר עולם והוא נזיר סתם או אפכא כי גמירי הלכתא כצ"ל. ד"ה ב"ש וכו' עד כלומר א"כ אודו לן כהקדש טעות דפלגיתו עלי כצ"ל.
רש"י אי אסיפא פליגי, דלרבנן ס"ל איפכא דלמאי דשמיע להו כצ"ל. שם, ומת ואמר הריני נזיר ע"מ שאגלח על מעות אבי כצ"ל. שם, והכי משמע זהו שאמרו שמגלח על נזירות אביו כצ"ל. שם, בקרבן א' בפני עצמו אינו מגלח על נזירות אביו כצ"ל. שם, דזכי בהו ופלגא הוי וכו' וחולקין אותו כצ"ל. ד"ה הלכתא גמירי לה כצ"ל. שם, והלכך לא בעי לגלוחי לפום מאי דשקיל כצ"ל. שם, אבל בהקדיש לאחר שנקרב כצ"ל.
<h2>דף לא.</h2>
תוספות ד"ה כיצד וכו' עד וי"ל דדעתו הוי להקדיש אותו שיצא מביתו ראשון ומה שאמר שחור לפי שטעה כצ"ל. שם, מי שנדר בנזיר ונשאל לחכם הת"ד. שם, והשתא נשאל לחכם אי הלשון שקבל עליו הוי לשון נזירות או לא ואסרו חכמים כלומר שלשון קבלה הוא ועבר תחלה על נזירותו ששתה ביין מונה מפעם שנדר וכל הימים שעבר כצ"ל, והד"א. שם, משעה שנדר ופשטיה דמתני' נמי משמע הכי דקתני מונה משעה שנדר על הימים שעבר כצ"ל. שם, אע"פ שהם לא אסרו כלום כצ"ל.
גמרא. בסוף העמוד, ת"ש ששה שהיו כצ"ל. רש"י הכא נמי גבי הקדש נכתב קודם זה הל... ... ונמחקו מלות גמרא מאי טעמייהו דב"ש הכתובות אח"כ. שם לא יה... נרשם על מלת אלא. שם, ואיזה שיצא תחלה יהא הקדש ומש"ה לא חשיב כלום יציאתו של לבן. שם, דודאי להקדש שחור איכוון ולהכי כצ"ל. שם, כדמפרש בסוף ילפי' ליה תחלת הקדש וכו', נ"ב זהו לפי' א' שכתב רש"י לעיל. שם, מידי דהוה אתמורת אלו לגבי תמורת אלו, כך הוגה שם. שם, אטעייהו הוא לדבורא קמא כדלעיל כצ"ל.
<h2>דף לא:</h2>
גמרא. אמרי התם סברי ב"ש כצ"ל. שם, תני שעלתה אמר רב חסדא כצ"ל. שם, חיוורא לרדיא והא אמר רב חסדא אוכמא בחוורא לקיא כי אמר בתורא דקרמנאי מתני' וכו' כצ"ל. רש"י כדין וכדין עשו אלא אומ' וכו' נרשם בצדו כמין יד. תוספות ד"ה ונשאל וכו' עד התם הלבן הקדש למ"ד בגמ' כצ"ל. שם, ליתיה וגרע זה הד"א. שם, ד' שורות דומה שהם מחוקות, ואלו הן, שורת כדאמר, ושורת אמר, ושורת מחוייב, ושורת כלום. שם, וי"ל מיגז גייז וא"נ דמיעקר קעקר כצ"ל. ד"ה אמרו וכו' עד במי שקרא כצ"ל.
<h2>דף לב.</h2>
תוספות ומינה נילף הס"ד דלעיל. שם, בפ' בתרא דבכורות וכל מעשר בקר כצ"ל. ד"ה אמר להן וכו' עד טעות שהכה בשבט וקורא עליה שם מעשר דהא אם הניח השבט על השמיני או על השנים עשר לא עשה כלום אלמא דמשום טעות כצ"ל. ד"ה מי שנדר בנזיר וכו' עד ותנן בנדרים אין פותחין בנולד וכן ההיא דחרבן בית המקדש דבסמוך כצ"ל ונרשם פה כמין שתי ידים. שם, וי"ל בעניינים שרגילין לבא שפיר מסיק ליה אדעתיה כצ"ל.
גמרא. אם עד שלא נגנבה בהמה נזר כצ"ל. רש"י אלא איידי דלא מצי למפרך מדר' יוסי כצ"ל. שם, אין עולין לו מן המנין של שלשים והכי תניא בתוספתא כצ"ל. שם, אבל מעשר דבחושבנא תליא מילתא וכו' נרשם בצדו כמין יד אחת. שם, מה למעשר שכן אינו בכונה ש"מ דאית להו לב"ה דטעותו כצ"ל. שם, ומצאה שנגנבה אם עד שלא נגנבה בהמתו נזר אע"פ שעכשיו נגנבה אין לפתוח ולומר כצ"ל.
<h2>דף לב:</h2>
גמרא. אם משנגנבה בהמה נזר כצ"ל. שם, מתני' ששה שהיו מהלכין בדרך כצ"ל. שם, ששניכם נזירים שכולכם נזירים בש"א כולן נזירין כצ"ל. רש"י ואם משנגנבה בהמתו נזר כצ"ל. שם, אלא מי שלא נתקיימו דבריו ובגמ' מפ' כצ"ל. תוספות ד"ה ואם לאו כו' עד וזו טעות טעה נחום המדי כשעלו נזירים כצ"ל. שם, והתירן נחום וטעה דאין פותחין להתיר בנולד כזה דלא שכיח הדבר וכשבא הדבר אצל חכמים אמרו כל שנדר כצ"ל. שם, ונדרו אינו נזיר דכנזירות בטעות הוה כצ"ל. ד"ה ששה שהיו מהלכין בדרך ואחר בא כנגדן ואין יודעין מי הוא ואמר א' מן הששה הריני נזיר שזה שכנגדנו איש פלוני הוא כלומר שאכירהו מרחוק כצ"ל. שם, שאינו ראובן ונדר בנזיר אם כדבריו שאינו הוא כאשר נראה בעיניו כצ"ל. שם, דהיינו אותו שימצא כדבריו והרביעי כצ"ל. שם, אמ' לשנים הראשונים הריני נזיר ששניכם נזירים כלומ' כצ"ל. שם, דומה בעיניו שכל א' סבר לומר אמת כצ"ל. שם, וגמר בדעתו להיות נזיר בכל ענין ומה שאמר שזה איש פלוני כצ"ל.
[תוספות] ד"ה ובה"א אינו נזיר אלא מי שלא נתקיימו דבריו ובגמ' פריך כצ"ל. שם, שנמצא כדבריו אין ברור לו בשעת נדרו שיהא נזיר עד שיבא אצלם ויכירוהו, דכיון שלא היה ברור להם באותה שעה לא גמרו להיות נזירים והשלישי שאומר א' מכם נזיר והרביעי נמי שאומר כצ"ל. שם, לא תנא תו שאין שניכם נזירים שאין כולכם נזירים כצ"ל. שם, לר' טרפון שהאמת כצ"ל. שם, ובגמ' מוקי לה כר' יהודה דאמר כצ"ל. שם, רש"א יאמר אם כדברי כצ"ל. שם, והוי כל א' נזיר מספק וגם אי אפשר לו כצ"ל. שם, ואינו יכול להביא קרבן דשמא לא נזיר הוא כצ"ל. שם, שיאמר כל א' וא' אם כדברי הריני נזיר חובה כצ"ל. שם, מעתה מקבל נזירות ויביא קרבן ויצא ידי חובה ממה נפשך ויהא מותר ביין ובתגלחת כצ"ל.
<h2>דף לג.</h2>
[תוספות] ד"ה ובית הלל וכו' עד אבל אחותי הקדש מעקרא לא אחתינן בטעות כצ"ל. שם, וב"ש מה אילו אמר ה"ז תמורת זו לחצי היום מי הוי תמורה מההיא שעתא אלא עד דמטי חצי היום הוא דהוי תמורה הכא נמי לכי מגליא מילתא כצ"ל. שם, היכי ילפי ב"ש תחלת הקדש מתמורה והא ל"ד דשם כשהיה סבור כצ"ל. שם, דחל תמורה על הלבן אז מקימין מה שיוצא בפיו אבל הכא כשאמר בפיו שור שחור כצ"ל. שם, האיש להקדיש כי אם שחור כצ"ל. שם, לא נוכל לשנות בדבריו דאילו קאי בצפרא כצ"ל. שם, אלא עד חצי היום אז אגלאי מילתא למפרע כצ"ל. שם, כלומר במשנתנו ג"כ לא נשנה דבוריו כצ"ל. שם, והא הוציא מפיו שור שחור ואיך נשנה דבורו להקריב הלבן כצ"ל.
[תוספות] ד"ה אמר בר פדא וכו' עד אפי' הכי שפיר מתקיימין דבריו שאמר שחור שיצא ראשון דמיירי כגון כצ"ל. שם, בסמוך והכי בעי למימר נמחק מלת בסמוך. שם, דהשתא לא נסתור דבריו אלא נפרש ראשון דקאמר כצ"ל. שם, ופי' דמתני' לא ס"ד כדמעיקרא דהלבן קדוש כצ"ל. שם, פי' משום דהקדש בטעות הוי הקדש לא הוי כטעמא דרב פפא כצ"ל. שם, ומשני משום דאטעי למשמעו קמא כלומר להכי קרי ליה הקדש טעות לפי שבתחלה כצ"ל. שם, כלומר וכי היכי דמודית לן בהא אודי לן נמי בההיא דשור שחור שלא יהיה הקדש אלמא שמעי ב"ה לב"ש כצ"ל. שם, משום דהקדש בטעות הוא דהוי הקדש וקשה לרב פפא ומשני ב"ה הוא דטעו דסברי דטעמיי' דב"ש משום הקדש בטעות ולהכי אקשו להו מהא כצ"ל. שם, בריש מסכת נדה למאי דטעו נמי ואותבו תו, כך נר' שהוגה שם.
[תוספות] ד"ה ת"ש וכו' עד בפירקין ובכוי פירוש במתני' כצ"ל. שם, דהקדש בטעות הוא דהא נזירות דטעות הוא שהרי אחד כצ"ל. שם, לא נמצאו כדבריו ואפ"ה הוי נזיר כצ"ל. שם, דס"ל לב"ש דהקדש בטעות גמור כצ"ל. שם, להקדש ל"ש שחור הד"א. שם, לפי שטעה מזה מתכוין נמחקו מלות מזה מתכוין. שם, ה"מ בתמורה דהאמר בפירוש כצ"ל ונרשם בצדו כמין יד. ד"ה אמרי התם סברי ב"ש הקדש בטעות הוי הקדש הכא לא כלומר, כך נר' שהוגה שם. שם, ליכא לאוכוחי מידי כדדחי ליה לעיל כצ"ל והס"ד. שם, דקאי בצפרא אלא הכא כצ"ל. שם, ואמר שור שחור שיצא כבר כצ"ל. שם, הן שחורים הן לבנים נרשם על מלות הללו. שם, ואמרו לו לבן יצא תחלה ואמר להון אילו הוה ידענא דלבן נפקא לא הוה אמינא שחור אלא לבן דהשתא יש למימר כצ"ל.
גמרא. אהוי נזיר כצ"ל. רש"י אהוי נזיר כצ"ל. תוספות הר"ש סבר אליבא דב"ה דמספק נחית לנזירות כיון שברור שכדברי האחד הוא כצ"ל. שם, ד"ה ראה את הכוי וכו' עד ושלישי אומר הריני נזיר שזה בהמה כצ"ל. שם, והששה הראשונים ודאי נזירין מספק כצ"ל. שם, תלתא בתראי מחתי נפשייהו לספיקא וי"מ כצ"ל. שם, כגון אותו שלא כיון לאמת והשלישי שאומר כולכם נזירין כצ"ל. שם, לבד שלשה האחרונים וכו' עד וי"מ נרשם עליו. שם, וי"מ שגם שלש האחרונים אינם נזירים כצ"ל. שם, יש לפרש דבריו שכולכם נזירים ודאין ולא אמר כלום וגם יש לפ' דבריו שאמר בספק כצ"ל. שם, וצ"ע אמאי לא תני תו בשלמא לעיל לא מצי למיתני בעבור כצ"ל. שם, אין א' מהן נזיר כדפי' לעיל כצ"ל. שם, מ"ט דב"ש הוא הת"ד. שם, וקאי אקרא דוהיה הוא ותמורתו כצ"ל. שם, ורצה לומר על בהמת חולין שבפניו ה"ז תמורת עולה ואמר שלמים או כסבור לומר שחור כצ"ל. שם, והשתא ילפי ב"ש כצ"ל. שם, והא דקאמר שחור כסבור ששור שחור כצ"ל.
<h2>דף לג:</h2>
תוספות ד"ה ולאביי וכו' עד שחור שיצא ראשון וא"ל לבן נפק ואמר אי הוו ידעי' דלבן נפק ה"א לבן דבהא אפי' ב"ש מודו דלא הוי הקדש שהרי לא היה יודע שיצא השחור תחלה לכלן שאטו נביא הוה לידע העתידות ולמה הזכיר שחור אי דעתו היה להקדיש כל מי שיצא ראשון ואנן סהדי לכתחלה דכי אמר שור שחור דוקא לשור שחור נתכוון, ובכי ה"ג ודאי לא נילף מתמורה ול"ד לששה שהיו מהלכין בדרך דהתם הוי נזיר כצ"ל. שם, אבל הכא במה יש לטעות כצ"ל. שם, ילפי' מתמורה וב"ה סברי כצ"ל. שם, כי דינר זהב שיעלה נמחק מלת כי.
[תוספות] ד"ה וכן חבית וכו' עד מגיע אותם ונמכרים, נרשם בצדו כמין יד. שם, כדדריש אביי וקס"ד כי מקדיש איניש כצ"ל. שם, כיון דבעין רעה הקדיש כצ"ל. שם, אילו הוה ידעינן דלבן נפק ה"א לבן מ"מ כיון דלבן עדיף כצ"ל. שם, דגרוע ועני, נרשם בצדו כמין יד. שם, ומשני ליה בעין יפה ומ"ש כי נפיק לבן כצ"ל. שם, דינר זהב שיעלה בידי ראשון הת"ד. שם, הלכך כשעלה של כסף הוי הקדש דגרוע מזהב כצ"ל. שם, א"כ ברישא נמי אית לן למימר דשחור טוב ומעולה כצ"ל. שם, לעשות צריכותות בהנך תלתא באבי דדינר של זהב כצ"ל. שם, דלא כרב חסדא חבית של זהב הד"א. שם, למימר מורי, נמחקו שתי מלות הללו, וכצ"ל ואמר רב חסדא אוכמא למשכיה כצ"ל. שם לרדיא [נ"מ למקח וממכר] דאוכמא עורו משובח וסומקא בשרו משובחת וחיוורא מעלי לחרישה.
[תוספות] ד"ה והאמר רב חסדא אוכמא בחיוורא לקי שנפחתין דמיהן מן השחור שביניהן וכיון דאוכמא עורו חשוב יותר משל לבן ס"ל למקשה ונרשם בצדו כמין יד. שם, דאז ודאי אוכמא עדיף כצ"ל. שם, וכשהקדיש השחור בכלל זה הלבן כצ"ל.
[תוספות] ד"ה מתני' מי שנדר בנזיר דמונה משעה שנדר דמשמע דכל הימים שעברו על נזירותו עולין למנין כצ"ל, והס"ד. ד"ה דתניא וכו' עד אין נזקקין לו להביא קרבנות נזירותו אא"כ מונה כצ"ל. ד"ה ר' יוסי אומר דיו בשלשים פי' ר"י דהא דקאמר דיו ל' יום פי' דלא קנסי' ליה אלא ל' יום שאם נדר הנאה יום ועבר על הק' ימים לא קנסי' ליה לסתור הכל רק שלשים יום והשבעים יום יעלו למנין נזירות אע"פ ששתה בהן יין כצ"ל. שם, פי' אפי' מרובה דבין נזירות מרובה כמו ק' ימים ושתה יין סותר הכל ובין נזירות מועטת כגון שלשים יום ושתה עשרים יום צריך למנות עשרים ימים אחרים ומתני' משמע דמונה משעה שנדר כלומר מקצת ימים שנדר שאינו סותר כל הק' רק ל' יום ושבעים יום האחרים יעלו לו כצ"ל.
[תוספות] ד"ה איבעית אימא וכו' עד ושלשים יום סותר ושבעים יום יעלו לו למנין הימים כמו כצ"ל. ד"ה ואיבעית אימא רבנן מאי משעה שנדר דמשעה שנדר ה"פ מונה ימים כצ"ל. שם, והוא שתה בכולן יין כנזירות כצ"ל. שם, אבל ודאי אם קודם כצ"ל. ד"ה מתני' נשאל וכו' עד דקאמר לב"ש הקדש בטעות הוי הקדש וכיון דאיגליא מילתא דלאו שפיר נדר תצא ותרעה בעדר כדתנא במתני' כצ"ל. שם, ותמורה ותצא התמורה ותרעה בעדר וה"פ כגון אם הקדיש בהמה לעולה והויא בהמה אחרת לפניו ואומר זו תמורת זו ונשאל לחכם על הראשונה והתירו החכם כצ"ל.
[תוספות] ד"ה רב חסדא וכו' כוונתו ומתני' דקתני מי שטעה כצ"ל. ד"ה ואשתיקן וכו' עד דהא השיבו להם גזירת הכתוב הוא כצ"ל. שם, מינה ובה אלא הביאור כצ"ל. ד"ה לימא להו מה למעשר שאינו קדוש בכוונה כשאר הקדשות ולכך על כרחך גזירת הכתוב היא כצ"ל. ד"ה אמר רב שימי בר אשי היינו טעמא דלא אמרו להון ב"ה אותה התשובה כצ"ל. שם, ומה מעשר שאינו קדוש כמו הקדש כצ"ל. שם, אמר רחמנא מדעתו ובכונתו הלכך בטעות לא הוי הקדש מגזירת הכתוב כצ"ל.
[תוספות] ד"ה אמר רבא שטפוה רבנן לר' אליעזר ואוקמוה במילתייהו כלומר נצחוהו שחזר לדבריהם כצ"ל. שם, מצד אחר לישא הד"א. שם, ולא דבר כלום וכיון דלא חולק עליהם לומר דשפיר כצ"ל. שם, בנולד אלמא הדר ביה ממילתיה כצ"ל. ד"ה אבל וכו' עד והיה מיעצך כי לולי כצ"ל. שם, לחרטה אילו באו עשרה בני אדם שפייסוך כצ"ל. ד"ה אמר רב אסי אי הואי התם כצ"ל. שם, ולא כחכמים עשיתם כצ"ל. שם, נהי דידעי דחרב מי ידעי אמתי כצ"ל. שם, ולא ידעי' לאימת והכתיב בדניאל כצ"ל. שם, ע' של גלות בבל וארבע מאות ועשרים שנה של בית שני כצ"ל. שם, דהיינו שבע פעמים שבעים ומשני אכתי מי ידעי' בהי יומא כלומר בתחלת שנה או באמצעיתן או בסופן וסבורין היו שיכלה נזירות ויביאו קרבנות קודם לכן כצ"ל. שם, מי שלא נתקיימו דבריו אמאי הוי נזיר הא לב"ה לא הוי נזירות בטעות אימ' מי שנתקיימו דבריו אביי אמר כגון דאמר א"נ לאו פלוני אהוי נזיר ומאי לא נתקיימו דבריו הראשונים ומיירי שחזר בו כצ"ל.
<h2>דף לד.</h2>
גמרא, כיון דבשעתא דקא נזר לא ידע אי פלוני הוא אי לא מי חלה עליה נזירות כצ"ל. רש"י שבמשנתנו היו ששה מהלכים כצ"ל. שם, אלא ר' יהודה דכרי הוא דאמר כצ"ל. שם, השתא נמי דנגנב חיישי' שיהא בו ק' כור ולהוי נזיר כצ"ל. שם, דאילו אתי לקמן וידעינן ביה כצ"ל. שם, עלו והוי נזיר השתא נמי להוי כצ"ל והד"א. שם, ותניא אידך ט' נזיריות יש בו כצ"ל. שם, לישנא אחרינא בשלמא ט' נזירים משכחת לה כצ"ל. שם, רב ששת כגון דאמר הריני נזיר וכל הנזירות כצ"ל.
תוספות ד"ה אלא ר' יהודה דכרי הוא דאמר דלא מחית איניש נפשיה לספיקא, אבל אי נודע מי הוי נזיר, ותימה דהכא משמע דלר' יהודה היכא שנודע מי שהיה כצ"ל. שם, ההיא ר' יהודה דכרי הוי ר' יהודה כצ"ל. שם, והא דתניא נגנב לרבותא דר"ש כצ"ל. שם, דאמר הפילה אשתו אינו נזיר אבל ה"ל בן הוי נזיר אע"ג דבשעה שנדר לא הוי הפלאה כצ"ל. ד"ה תני חדא וכו' עד דמשמע לאדם אחד חיילי עליו ט' נזיריות מספיקא דכוי כצ"ל. ד"ה בשלמא וכו' עד דאתפוס ואזול כענין המפורש במשנה כצ"ל. שם, שאין זה חיה ושזה בהמה כצ"ל. שם, שא' מכם נזיר שאין א' מכם נזיר כצ"ל. ד"ה כגון שאומר הריני נזיר שנזירות הכל עלי כצ"ל.
<h2>דף לד:</h2>
גמרא פסלת פרי מאי היא חומץ כצ"ל. שם, לאתויי ענבים דכרין כצ"ל. שם, אמר מר אי מה הפרט מפורש כצ"ל. רש"י ולא דבר אחר ולא גורקי כצ"ל. שם, במשמעות שלא אמרו וענבים לחים ויבשים, נרשם על וענבים לחים ויבשים. שם, עד שיפרוט לך הכתוב שלא תהא מרבה אלא כעין הפרט כצ"ל. תוספות ד"ה ולכן נמחקה זאת המלה וכצ"ל גפן עצמו לא כגון וכו' עד דכוותה נרשם על מלת דכוותה. שם, דמשמע שפיר מלישנא דיוצא מן הגפן אפי' עליו ולולבין כצ"ל. ד"ה מיין ושכר יזיר מיעט אע"ג דדרשינן ליה בפ"ק לאסור יין ושכר למקדש מ"מ איכא מיעוטין טובא כצ"ל. שם, בסוף הדבור אינו חייב עד שיאכל מן חרצנים וזג כצ"ל. ד"ה מאי בי וכו' עד מה הפרט מפורש פרי אף כל פרי גמור י"מ דה"פ ונימעוט גם בוסר גם ענבים שהתליעו כצ"ל. ד"ה ענבים לחים ויבשים הא כתיבי יין וחומץ הא כתיבי הא אין עליך כצ"ל. שם, וא"ת והאיכא ענבים שהתליעו שלא נכתבו כצ"ל. שם, ולכך יש עליך לדון כצ"ל. ד"ה ומאחר שסופנו לרבות וכו' עד וי"ל דה"פ ליכתב ליה קודם הכלל כצ"ל. שם, וכן הכא גבי נזיר לולי לא נכתב חרצן וזג שהוא פרט אחרון אי אתה רשאי לדונו ולישבו כצ"ל. שם, ולולבין נמי עד שיפרוט לך הכתוב כצ"ל. שם, בסוף העמוד ענבים שהתליעו נמחקו שתי מלות הללו.
<h2>דף לה.</h2>
גמרא דדריש מיעט וריבה ואי בעית אימא כרבנן כצ"ל. שם, דאי מהתם ה"א מן הבהמה כצ"ל. רש"י ולא משמע לה מהאי חרצנים פרטא וקא דריש ביה כצ"ל. שם, ואיבעית אימא דאית ליה כרבנן דדרשי כללי ופרטי דמשמע ליה מיניה כצ"ל. שם, לשמור חזר ופרט הת"ד. תוספות ד"ה מחרצנים וכו' עד זג לוקה שתים ואין לומר דה"ק כצ"ל. שם, וקשה דההיא גוף הענב הוא וכבר כתב ענבים כצ"ל. שם, ואינם מתבשלים כ"כ כצ"ל. שם, אפי' בוסר מכעין הפרט כצ"ל. שם, גדולים ועי"ל דאי לאו ועד דמרבינן בין הבינים הוה מרבינן מכעין הפרט בין הבינים ולא בוסר כצ"ל. ד"ה שני חרצנים שבא בתוך הענב וזגין מן הקליפה החיצונה לאפוקי כצ"ל.
[תוספות] ד"ה סבר לה וכו' עד ואיבעית אימא דרבנן שפיר אית ליה לרבויי מלתייהו כצ"ל. שם, דאי ס"ד לכדר' אלעזר לחודיה ליכתוב רחמ' להאי מחרצנים ועד זג לגבי פרטי קודם דכלל ואי לדרשא דפרט וכלל ופרט מדרבנן לחודיה אתו כצ"ל. שם, יחיד אלא ש"מ כר' אלעזר בן עזריה כצ"ל. ד"ה ור' אליעזר דדריש וכו' עד אלמא לית להו טהרה בשום מקום נרשם על זה כמין יד. שם, וי"ל דא"כ ה"ל לחלוק כצ"ל. שם, דוכי יתן דבסמוך דרבנן דרשי ליה בכלל ופרט וכלל בהזהב בב"מ לרבות כצ"ל. שם, שר' אליעזר חולק על מדות הללו יותר מריבה ומיעט אלא גם הוא מודה שאין נשבעין על הקרקעות והשטרות ועבדים, ומש"ה פשיטא ליה כצ"ל. שם, ואם אינו יכול או דורשו בריבה ומיעט וריבה כצ"ל. שם, כדמפ' בסמוך אי נמי אומר ר"י דע"כ אית ליה בעלמא כך נר' שצ"ל. שם, דאי הוה דריש במיעט וריבה ומיעט סבירא ליה לתלמודא דגם גבי נזיר הוה דריש ליה במיעט כצ"ל. שם, אלא ודאי דריש ליה בפרט וכלל כך נר' שהוגה שם כי השאר נרשם עליו.
[תוספות] ד"ה וכי תימא וכו' עד וי"ל הואיל ובעלמא דריש כל התורה בריבה ומיעט וכן במיעט וריבה וכן בריבה מיעט וריבה אע"ג דבפרט וכלל ופרט נמי ניתן לידרש הואיל דברוב המקומות לא ניתן פרט וכלל ופרט לידרש נוח לו לדרוש כצ"ל. שם, וכי יתן איש אל רעהו חמור וכו' הת"ד. שם, וכן בכל דוכתא דאשכחן דרשא בכלל ופרט וכלל כצ"ל. שם, וממעט מיניה כל דלא הוי כעין הפרט כמו רבוי מכלל ופרט וכלל כצ"ל והס"ד. ד"ה רבא אמר וכו' עד דמשמע מקצת צאן ולא כל הצאן כלל כצ"ל. שם, שפסולין לקרבן מכללא וחורש בשור וחמור וחוסם פי פרה לא נעבדה בהו עבירה בגופו, וקשה דהיכי משמע מן הפרט, כך נר' שהוגה שם. שם, נפקא לן מקראי אחריני דפסולין להקרבה לכך נר' כצ"ל. ד"ה ולילף וכו' עד דמשמע מקצת בהמה ולא כל בהמה למעוטי חיה הבהמה כלל לרבות חיה דבהמה בכלל חיה וחיה בכלל בהמה כך נר' שהוגה שם. שם, חזר ופרט הרי אתה דן כעין הפרט מה הפרט מפורש למעוטי חיה מקרבן, ותימה מאי אהני כללא הא לא מרבינן מידי כך נר' שהוגה שם. שם, דאהני כללא לרבויי שור הבר בהמה הוא אע"ג דרגיל בין החיות והוי כעין חיה אפ"ה כשר לקרבן, כך נר' שהוגה שם.
<h2>דף לה:</h2>
גמרא וה"ל פרט וכלל ופרט ואי אתה דן אלא כעין הפרט כצ"ל. שם, וכללא וכללא כעין פרטא נמחק מלת וכללא השני. רש"י או שבישתא ובין דמיעט וריבה וריבה ומיעט וריבה ליכא ולא מידי. תוספות ד"ה אלא חיה וכו' עד דכתיב בקר וצאן בפרט בתרא וכמו שפרטא בתרא ממעטתיה כצ"ל. ד"ה ומנלן דהכי הוא ארבנן קאי כצ"ל. ד"ה דתניא ונתת הכסף וכו' עד מים ומלח ולר' אליעזר הד"א. שם, בלשון קושיא ותירוץ אהני לאוסופי כל דדמי לפרטא דאי לא כתיב כלל הוה כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט כצ"ל והס"ד. ד"ה אי לא כתיב פרטא ה"א פרט וכלל כצ"ל והת"ד, ומלות אמר ליה נמחקו. שם, מכדי תרי כללי הת"ד. שם, דיינינן כדאמר מאי איכא נמחק מלת כדאמ'.
[תוספות] ד"ה איכא תרין כללי ופרטא כל דדמי ליה אפי' בחד צד מרבינן ותרין פרטי וכללא דדמי ליה מב' צדדין מרבינן מצד אחד לא מרבינן והדין נותן בשני כללות מרבינן ... וה"פ פי' דהך סוגיא דהכא אליבא דמ"ד כללא בתרא דוקא וה"ל כעין פרט וכלל להכי מרבינן דדמי ליה לפרטא אפ' בחד צד וכן נמי תרי פרטי וכללא פרטא בתרא דוקא וה"ל כעין כלל ופרט ואהני כללא לרבות כעין הדומה לו לשני צדדין אבל לב"ד כללא קמא דוקא וכי פרטא קמא דוקא הוי להפך וא"ת ההוא קרא דכי יתן כצ"ל. שם, דהא ממעטי קרקעות אע"פ שגופן ממון וכן שטרות אע"פ שמיטלטלין הואיל ואין גופן ממון אלמא אפי' בתרי כללי ופרטא בעינן שני צדדים ור' אליעזר דריש לההוא קרא כצ"ל. שם, ור' אליעזר סבר פרטא בתרא דוקא והוי כמו כלל ופרט ואהני פרטא קמא לרבויי כל הדומה לו בשני צדדים ועוד י"ל דהני תרין צדדים דאיתנהו בקרקעות ושטרות ומטלטלין וגופן ממון שקולים הם וחשובים כחד צד הלכך בין לרבנן דדרשי תרי כללי ופרטא בין ר' אליעזר דדריש תרי פרטי וכללא בעי' הנך ב' צדדים דכיון שהצדדים חשובים הי מינייהו מפקת וכן בשמעתתא דסלעם וחרגול דבעינן ד' צדדים חשובים ושקולים הם זה כזה כולהון כחד צד דמו הלכך בעינן כולהון דדוקא ראשו ארוך הוי צד גרוע אבל אינך כולם חשובים כחד, ודוק התם כצ"ל והס"ד.
[תוספות] ד"ה איכא דאמר' פרט וכלל מרבין אפי' עלין ואילו מיעט וריבה לולבין אין עלין לא כצ"ל. שם, ומרבינן אפי' עלין וי"ל דלעיל מיירי בעלין רכין דומיא דלולבין והכא מיירי בקשה קצת ודמו קצת לשבשתא, אך תימה דמדת מיעט וריבה אינו מרבה כמו מדת פרט וכלל ואילו במדת ריבה ומיעט וריבה מרבינן טפי מבמידת כלל ופרט וכלל כצ"ל. שם, אבל ריבה ומיעט דאין מיעוט פירושו של ריבוי לבטל הרבוי לגמרי כאילו לא היה אלא ריבה קצת ומיעט קצת הלכך כשהפרט קודם לכלל נעשה כצ"ל. שם, הלכך מרבינן מן הכלל שבא אחריו אבל למאן דדריש במיעט וריבה יש לו לדרוש המיעוט במיעוט גם שהוא לפני הרבוי כצ"ל. שם, דאין לו כח לרבוי של אחריו לרבות כולי האי וא"ת כלל ופרט וכו' כצ"ל.
[תוספות] ד"ה וריבה וכו' עד רבי כל מילי ואהני מיעוטא למעוטי דבר אחד ומיהו קשה דריבה ומיעט וריבה ריבה קמא למאי אהני הא במיעט וריבה לחוד מרבינן כל מילי כצ"ל. שם, וריבה קמא אורחיה הוא דקרא כמו ולקחת כצ"ל. שם, אלא דמיעט יש חילוק כדקאמר תלמודא והשתא אין להקשות פרטא בתרא למה ליה דהא אי לאו פרטא בתרא הוי פרט וכלל ואיתרבי כל מילי אבל אי הוו דרשי מיעט וריבה ומיעט ע"כ הוו דרשי ליה כמו ריבה ומיעט וריבה דומיא דכלל ופרט כצ"ל.
<h2>דף לו.</h2>
[תוספות] ד"ה אי הכי לענין חמץ בפסח נמי דלר' אליעזר היתר מצטרף לאיסור כצ"ל. שם, ה"ק דשאור עדיפא לאשמועי' כצ"ל. שם, אין לי אלא כולו פי' כזית, מקצתו פי' כחצי זית כצ"ל. שם, דהכי אית ליה עירוב מנין דהיינו מועט שאור מעורב דסד"א הואיל ומעורב בהיתר יתבטל כצ"ל, ונרשם בצדו כמין יד אחת. שם, להא שמעתתא דר' אבהו הת"ד. שם, ה"ג ר"ש מקום מגעו כצ"ל. שם, והא דתרומה בחד ממאה דרבנן הוא כצ"ל. שם, ד"ה אמר רבה וכו' עד ומיהו לא חמירא ליפסל וכו' כצ"ל. שם, דדבר שהוא בעין אין מתבטל ולא משמע הכי מדקתני ונגע ט"י כצ"ל. שם, ותוך דסיפא דהך משנה במסכת טבול יום פ' שני אמר ר' יהודה אמתי בזמן שהגוש בקערה כך נר' שהוגה שם והד"א. שם, אלא מאן דאסר אסר בכולה כצ"ל. שם, והא דדייק והא לא הוי כביצה צ"ל דלאו אשמן דייק כצ"ל. שם, ומשני דכיון דאין דרך אכילתו בכך כצ"ל.
גמרא הואיל וזר לוקה עליו בכזית כצ"ל. תוספות ד"ה אין היתר מצטרף וכו' עד וחצי זית חלב אינו חייב חוץ מאיסורי נזיר שהרי אמרה תורה כצ"ל. שם, דרשי' בסמוך דאי איכא כזית מיין לחודיה כצ"ל. שם, דרשינן ליה הכי ולא מוכל כצ"ל והד"א. שם, לימא טעמא דידי משום וכל אלא ודאי ממשמעות דמשרת דריש ולא אוכל כצ"ל. ד"ה כמאן וכו' עד לא תקטירו שאמרו התם אין לי כצ"ל. שם, כמו שמפרש אביי בפ' כל המנחות כצ"ל. שם, וע"ק מאי פריך כמאן כר' אליעזר גם לרבנן יכול להיות דנהי כצ"ל. שם, דנהי דרבנן דרשא אחרונה לא דרשי מכי כל כר' אליעזר מ"מ דרשא ראשונה הפשוטה יותר דדריש ר' אליעזר מכל רבנן דרשי לה. שם, מכי כל לכך נראה דזעירי הת"ד. שם, עירובו מנין דהיינו חצי זית שאור הת"ד. שם, דכל אתא לחצי הקומץ דמייתר ליה כי כל לעירובו כצ"ל. שם, אבל לרבנן דלא דרשי כל איצטריך כי כל למקצתו דהיינו לחצי הקומץ כצ"ל. שם, דהיינו היתר מצטרף לאיסור לא שמעי' כלל כצ"ל. שם, והא לאביי אין צריך עירובו לצרף היתר לאיסור דבאיסור לחודיה כצ"ל. מחייב כדפירישית וי"ל דהוא יפרש עירוב מנין כצ"ל.
<h2>דף לו:</h2>
תוספות ד"ה אמר וכו' עד כיון דלענין מלקות מהני ההיתר דמצטרף לאיסור ללקות עליו שהרי אם היה מלקט האיסור כצ"ל. שם, לא דאיכא כזית בכדי אכילת פרס שאם אוכל ממנו שיעור פרס שהן ד' ביצים כצ"ל והת"ד. שם, וגם אם היה יכול או מלקט האיסור כך נר' שהוגה שם. שם, אלמא איסור אוסר בנותן טעם כצ"ל. שם, והעקר עצמו ס"ל השתא כצ"ל. שם, אבל לרבנן דלא דרשי כל פשיטא ליה דפליגי עליה אבל השתא אמרת דלוקה דאמר ר' יוחנן דאיכא כזית בכדי אכילת פרס בהא לא אשכחן דפליגי תנאי כך נר' שהוגה שם. שם, רק כזית מצומצם שלא אכל כזית מן האיסור כצ"ל. שם, וי"ל דלא ניחא ליה לאפלוגי תרי ברייתות בהדי הדדי דאי הך כצ"ל.
גמרא בכותח הבבלי אלא מאי משום דהיתר מצטרף לאיסור כצ"ל. רש"י הואיל וזר לוקה עליו בכזית שאם אכל תרומה כזית בכדי אכילת פרס כך נר' שצ"ל. שם, בסוף דבור זה כזית בכדי אכילת פרס נרשם על מלות הללו. שם, אבל בשום ושמן של תרומה להכי לוקה בכזית דאיכא כזית בכדי אכילת פרס. מדוכות וכו' כצ"ל. שם, והא איכא למיחש שמא נפלה בשל חולין ואיכא ביה כזית בכדי אכילת פרס כצ"ל.
[תוספות] ד"ה שתי קופות וכו' עד דאמרי' היתר מצטרף לאיסור לא אמרי' אלא כשהאיסור שלו רבה וקשה והלא כותח כצ"ל. שם, ואו' רבי דודאי במקום שיש נותן טעם כגון בכותח הבבלי ובמדוכות שהאיסור נ"ט אז ראוי שיהיה מצטרף לאיסור אבל במקום שאין נ"ט כיון שההיתר רבה מיד נתבטל והדין הוא לתלות כצ"ל. שם, כי נפישי חולין מאי הוי והקשה למאי דאוקמת לפר"י במין ומינו, כך נר' שהוגה שם. שם, ושפי' איכא תרי טעמים להתרא רבייה ושאני אומר ותירץ דאם איתא דכזית, כך נר' שהוגה שם. שם, לר"י נמי דהיתר מצטרף לאיסור כשאינו מין נרשם בצדו כמין יד. שם, שייך קצת גם במין במינו כיון כצ"ל.
<h2>דף לז.</h2>
תוספות ד"ה ולאביי מעיקרא קשה קצת מאי קאמר דרב דימי ואותיב כצ"ל. שם, בעינן למימר בהיתר מצטרף לאיסור והדר ואמר ליה ליתן טעם כעיקר כצ"ל. שם, ומשני לבתר דשני ליה רב דימי ראיותיו אז הודה לו ומקשה לו מנין לרב דימי דלשום תנא אתי משרת להיתר מצטרף לאיסור דילמא ליתן טעם כעיקר שאם שרה ענבים, כך נר' שהוגה שם. ד"ה שאין איסורו איסור עולם וכו' עד ואין איסורו איסור הנאה דתנן מערבין לנזיר ביין ויש היתר לאיסורו כצ"ל. שם, ויש בו כדי לצרף חייב כצ"ל. שם, דילמא מיין לחודיה הת"ד. ד"ה טעם כעיקר וכו' עד מקרא אחרינא טעם כעיקר לא הוה מוקי משרת וכו' עד ליתן טעם כעיקר כיון דאיסור עצמן כזית כצ"ל.
גמרא אילימא דהאי לחודיה שרי והאי לחודיה שרי ובהדי הדדי אסיר כצ"ל. רש"י ואנן לא אמרי' דהיתר מצטרף לאיסור אלא היכא דנפישא מידי דאיסורא וקא משלים ליה היתרא והא דפרכינן לעיל ממקפה ומדוכה אע"ג דנפישי חולין תבלין שאני כצ"ל. שם, והדר א"נ הכא דלא להיתר מצטרף לאיסור כצ"ל. שם, בתר דשני ליה רב דימי כצ"ל. שם, ד"ה שאין איסורו איסור עולם וכו' נרשם על כולו.
<h2>דף לז:</h2>
תוספות ד"ה נותן טעם לפגם וכו' עד אי אפש' דלא פגמא פורתא והל"ל כי היכי דלפגמו וכו' כצ"ל. שם, ור' עקיבא נמי דמוקי הת"ד. שם, ד"ה ה"ג ורבנן וכו' עד מדכתיב מכל דאפילו למאן כצ"ל. שם, בסוף העמוד אפי' בזה אחר זה ובלבד שיהא בתוך כדי אכילת פרס כצ"ל והת"ד.
רש"י ד"ה הלכך, נמחק מלת "הלכך" ונכתב במקומה "הא". שם, שאם פסולה היא תפסל או החטאת פסולה כצ"ל. שם, לנותן טעם לפגם הוא דאתא ואם נאמר אי משום נ"ט לפגם כצ"ל. שם, בכלי שנתבשל בו בשר נבלה ונ"ט בו הוא מותר כצ"ל. שם, בכלי שנתבשל בו חטאות או בבשר חטאת כך הוגה שם. שם, ואית דלא גרסי להאי ורבנן בהכי כלומר רבנן הוא דקא מהדרי כך נר' שהוגה שם. שם, אלא מדהדר כתיב רחמנא כצ"ל.
<h2>דף לח.</h2>
תוספות בת יומא, וי"ל דיכול הד"א. שם, וכה"ג אמ' אביי במנחות ברייתא [בפרק כל המנחות] באות מצה אין לי אלא וכו' כצ"ל. שם, א"ר אבהו הת"ד. שם, אית ספרים דגרסי כל רביעיות וכו' כצ"ל. שם, אפי' אוכלין דמשרת הת"ד. שם, נזיר ... למשנה כצ"ל. שם, היינו גבי חיוורתי כצ"ל והס"ד. ומלות על כן שבתחלת דבור שלאחר כן הוא טעות. שם, שהנפש תלוי בו כדאמרי' במס' שבת רביעית דם נתתי בכם כצ"ל. שם, עשר חלות ועשר רבוכין ועשר רקיקין וטעונין חצי לוג ואמרי' חצה חציו לרקיקין ולחלות וחציו לרבוכה כדאמרי' פ' התודה כצ"ל. שם, בדם הצפור השחוטה על המים החיים ואמרי' בסוטה פ' שני מביא מים שדם הצפור ניכר בהן וכמה הן רביעית כצ"ל והס"ד. שם, היה מביא פיילי ונותן בו חצי לוג מים מן הכיור להשקות את הסוטה כצ"ל והס"ד. שם, כמה מים נותן לתוכה בעביט של מי רגלים כצ"ל. ד"ה בר מההיא דבטלוה בטולי כצ"ל.
גמרא מידי אחרינא לא א"ר אלעזר וכו' כצ"ל. רביעית שמן לחלות נזיר כצ"ל. שם, והאיכא מרביעית נוטלין לידים לא' ואפי' לשנים דברי ר"מ ר' יוסי אומר לאחד ולא לשנים כך הוגה שם. שם, חצי לוג מים מן הכיור כצ"ל. רש"י רביעית דם נתתי בכם והא דמשמע ליה כצ"ל. שם, וכן אמרי' בסמוך והא ר"ע היא ולא רבנן כצ"ל. שם, נסיב ליה תלמודא אבל לד"ה ברביעית הוי שיעורא כצ"ל. שם, רביעית במקדש למה נימוחה כך נוקד על מלת נמוחה. ד"ה והאיכא פיילי של חרס כלי גרוע כצ"ל. שם, דתנן במס' מקואות פ' ששי וחכמים אומרים אם מקבלת האמבטי רביעית עד שלא יגיעו לאביק כשר ואם לאו פסול כצ"ל. שם, ל"א והאיכא מקוה כדתניא פ"ק דתמורה שהשאיבה מטהרת ברבייה והמשכה כצ"ל.
<h2>דף לח:</h2>
תוספות אלמלי מחלחלא ובעינן סאה אלמא כצ"ל. שם, ואין לתמוה אי לא בטלו רביעית כצ"ל. שם, ד"ה ואינו וכו' עד ושוב חוזר לומר דברי ר"ע שהוא כמשנה אחרונה כצ"ל. שם, לא פליגי וע"ק דכי היכי דבעי תלמודא טעמא כצ"ל. שם, למשנה ראשונה אמאי מדמה אכילה לשתיה לכנ"ל כר"ת דמתני' דקתני ברישא עד שיאכל מן הענבים כזית היינו אכילה דוקא דבאכילה כ"ע מודו. שם, ור"ע סבר כיון דכתיב ענבים לחים ויבשים לא נאכל מה אכילה בכזית אף כל איסורי נזיר בכזית דהיינו שתיה כצ"ל. שם, והשתא ויו דוענבים מוסף על דלעיל כצ"ל. שם, הכי נמי שתייה הכתוב לעיל בכזית ולפי' קמא כצ"ל. שם, ור"ע מדמה לכל איסורי נזיר לאכילה פי' ויליף שתייה מאכילה כדפירישית כצ"ל והס"ד.
[תוספות] ד"ה ועל זה בעצמו וכו' עד בתרי לאוי דכתיב מיין ושכר יזיר ומתרגמי' חמר חיור ועתיק כצ"ל. שם, ואחר שלשה ימים שכבר אין טעמו כטעם ענבים אבל וכו' כך נר' שהוגה שם, ונרשם בצדו כמין יד. שם, חרצן לוקה שתים הת"ד. שם, ומשום מכל אשר יעשה כצ"ל. שם, אין לוקין על לאו שבכללות דכל אשר יעשה מגפן כל מילי במשמע ואינו מפ' שום דבר כצ"ל והס"ד. ד"ה א"ל אל תשתה כצ"ל. ד"ה אכל ענבים לחים ויבשים וחרצנים וזגים כלומר כזית מכל א' וגם סחט אשכול ענבים ושתה לוקה ה' משום כזית כצ"ל. ד"ה ולילקי וכו' עד וי"ל דהא לאו שיורא הוא אי לא משייר מיניה כצ"ל.
גמרא אמר רבא אכל חרצן לוקה שתים אכל זג לוקה שתים אכל חרצן וכו' כצ"ל. שם, אשכול של ענבים ושתה לוקה חמש ואם איתא לילקי ששה אחת על מכל כצ"ל. רש"י ד"ה אמר רבא אכל זג וחרצן כצ"ל. שם, ואחת על חרצנים וא' על הזג דלא יאכל אכולהו קאי כצ"ל. שם, לטעמיה דתני וחייב על החרצנים כצ"ל.
[תוספות] ד"ה שייר וכו' עד אבל בל יחל שייך בשאר נזירין נמי וא"ת וכי נאמר כן כדי להקשות לאביי וי"ל דמשום דלא תיקשי לרבא כצ"ל. שם, דשיור בל יחל אומר התלמוד כן ודומיא דהכי כצ"ל. שם, והא שייר בין הבינים קושיא היא למ"ד כצ"ל והת"ד. שם, היינו ענבים קטנים הא תנייה באכילה כדקתני ואכל ענבים בין גדולים בין קטנים כדמשמע ושייר לאו של קטנים שלא מנאן הלכך פריך שפי' אלא לפי' שני דפי' לעיל דהביניים היינו גוף הענבים הרי לא שייר ולא כלום דקתני לוקה ה' כצ"ל. שם, היינו כשאוכלן שלמים כצ"ל. שם, אבל מלקט האוכל שביני וביני שאין דרך לאכול כן זהו לאו אחר של בין הביניים והתנא שיירו כצ"ל. שם, ואכל את הביניים דרך לוקט אוכל ענבים משמע בכל ענין אפי' בלא ליקוט אפ"ה לאו דידיה שייר דאל"כ לילקי שש כצ"ל והס"ד. ד"ה לא תני מידי חמשה בלשון הברייתא ליכא ה' כצ"ל.
<h2>דף לט.</h2>
תוספות ד"ה והא אותביה וכו' עד מ"ט אותביה הוא כך הוגה שם. שם, על לשון הברייתא חמש להקשות כצ"ל. שם, וההיא אתיא לאפלוגי אר' אלעזר ב"ע דאמר דאינו חייב עד שיאכל חרצנים וזג חרצנים הם הגרעינים שבענבים וזג הקליפה שלהן והיינו דמדכר חרצנים בלשון רבים וזג בלשון יחיד כצ"ל. שם, אלו הגרעינים הס"ד ואח"כ מתחיל דבור אחר כך החרצנים אלו החיצונים קליפה שבחוץ הזגים אלו שמבפנים ר' יוסי אומר וכו' ולאפלוגי הוא דאתא ופי' המקרא להפך החרצנים אלו שמבפנים הזגים אלו הקליפה החיצונה וסימן שלא תטעה כצ"ל. ד"ה סתם נזירות נזיר שגילח וכו' עד לוקה עליו ומיירי שעוקר כצ"ל. שם, לא יעבור וכו' עד או שגלחוהו לסטים סותר ל' תנא ליה סתם כצ"ל והדא. ד"ה על ראשו הוא דמרבינן בגמ' כצ"ל.
[תוספות] ד"ה מחרצנים נ"ב לעיל. שם, ועצר וסחיטה היינו הקליפה החיצונה שיש בה לחלוחית קצת כצ"ל. שם, שיער מלתחת הת"ד. שם, מטמא ועולה נרשם בצדו מין יד. שם, אבל סמוך לראש אינו זז ממקומו כצ"ל והס"ד. ד"ה ושיירו בו כדי לכוף ראשו לעיקרו בכל שער ושער שיעורא בעלמא הוא ובסמוך הד"א ונרשם פה ג"כ כמין יד. שם, ובכך יש חשיבות שיער כצ"ל. ד"ה ת"ש מהאי אנבא פי' ביצי כנים, דקאי בעיקרא פי' בעיקר השיער סמוך לראש, ולא זז משם בגידול שיער, ש"מ דמלעיל רבי כצ"ל. שם, ברישא דביניתא בעי למיקם האינבא שהשיער הולך וגדל מעיקרא ולמעלה אגב חיותא נחית ואזיל אינבא היא יורדת למטה כשהשיער גדל כצ"ל והס"ד. שם, ברישא דביניתא לאו ברישא אלא בדוחק מן הראש קאמר ואי ס"ד מלעיל רבי בעוקבא דביניתא כצ"ל. שם, שמטה ואזיל מחיבורה ויורדת כצ"ל. שם, שמניחין בלורים בראשיהן לשם ע"ז כצ"ל. שם, ומה שהיו מניחין הן גודלין אותה בקליעה וסמוך לראש אינו מהודק כבראשונה כצ"ל. שם, לפנים והלאה מן הראש ונמצא השיער שסמוך לראש אינו קלוע ולכך הוי רפוי ומשני איידי דקמטא היא משכבא קא רפיא ממה שהוא שוכב עליה כצ"ל.
גמרא איידי דקמטא משכבא הוה דרפיא, כך הוגה שם. רש"י מלתחת רבי בסמוך לבשר וכשיצמח יוצא מן הראש וגדל מלמטה בצד הראש למעלה עד סופו כצ"ל. שם, דהוא מביצי כנים דקיימא בעקבא כצ"ל. שם, דכי נפיק אינבא לבר ברישא דבינתא איבעי ליה למיקם כצ"ל.
<h2>דף לט:</h2>
גמרא אף תגלחת טהרה שבעה כצ"ל. שם, דברי ר' יאשיה ר' יונתן כצ"ל. רש"י בסופו בתגלחת מש"כ בנזיר כצ"ל. תוספות ד"ה עיקבי וכו' עד דכשגדל השיער אין סוף השיער הסמוך לבהמה צבוע כצ"ל. שם, משער שהיה בו בשעת קבלת נזירות כצ"ל. שם, כיון שגלחוהו אחר מלאת ביום שלשים וכו' עד סותר אם נטמא עד שיזה כצ"ל. שם, ומ"ט דר' אלעזר כלומר מ"ט כצ"ל. שם, מה תגלחת כי נטמא ביום ל' ממתין ז' ותו לא כך תגלחת טהרה כשגלחוהו אלא ששיירו בו כצ"ל. שם, אין השערות גדלין אלא כדי לכוף ולפיכך אינו סותר כלום דבגדול של סתירה ז' היינו גידול כדי לכוף א"כ לא בעינן אלא ז' לאחר תגלחתו שיהיה בשיער ראשו כדי לכוף ואם גלחוהו כצ"ל. שם, דתוך מלאת סותר ז' מטעם גידול שיער כצ"ל. שם, ומיהו יש לו להמתין דילפי' מתגלחת טומאה כצ"ל. שם, מ"מ שנו חכמים סתירה דתגלחת לסתירת טומאה אבל לרבנן ודאי כיון דאם נטמא סותר ל' יום ה"נ הוו ילפי ג"כ תגלחת דטהרה דלאחר מלאת כך נר' שהוגה שם. שם, ולא הוה סגי במה ששיירו בו כדי לכוף ראשו לעיקרו כ"א ששיירו בו מה שראוי כצ"ל. שם, ב' ימים או ג' דמודו רבנן לר' אלעזר דנטמא ביום ל"ב כצ"ל. שם, י"ל דמודו בעין אחר, נרשם בצדו כמין יד. שם, דדוקא לר' אליעזר דאמר תגלחת מעכבא הוא שאם גלחוהו לסטים ולא שיירו בו כדי לכוף סותר ל' יום כדי לגלח ולחזור ולהביא קרבנותיו אבל לרבנן דאמר דתגלחת לא מעכבא אינו סותר כלום כצ"ל. שם, וצריך להמתין ז' ימים לישנא דאינו סותר משמע כצ"ל.
[תוספות] ד"ה תנו רבנן אין לי אלא תער וכו'. ד"ה ר' יונתן וכו' עד אינו חייב בשאר מעבירין א"כ אנו זקוקין לומר דחד מהנך כצ"ל. שם, ובלבד שיהא כעין תער דעקרו משרשו לגמרי ותנא דמתני' נמי ס"ל כהאי תנא וכת"ק דר' יונתן ומאחר שסופנו וכו' עד מה ת"ל תער לפי שלא למדנו וכו', כך נראה שהוגה שם. שם, ולכך לא יטעון תער לכך כתיב תער לא יעבור כצ"ל. שם, דהא בכל המעבירין לקי תנהו למצות תגלחתו כצ"ל.
<h2>דף מ.</h2>
גמרא שאין דנין קל מחמור להחמיר עליו כצ"ל. רש"י והא קתני מנין לרבות כל המעבירין כצ"ל והת"ד. שם, מפרשי בהו קראי בנזיר כדכתיב וגלח הנזיר וכו' מצורע וגלח את כל שערו כך נר' שהוגה שם. תוספות ד"ה רבי אומר וכו' עד לכך כתיב תער דאם מגלח בתער עובר כצ"ל. שם, כאילו כתיב תער לא יעבור דאותו לא שדי לפניו ולאחריו והשתא נפקי תרוייהו מתער לרבי כצ"ל. שם, סוף הדבור לומר לך שלוקה שתים כצ"ל. ד"ה ואם כוליה להכי הוא דאתא אמאי סמוך עד מלאת אתער לא יעבור כצ"ל. ד"ה לעכב וכו' עד ונראה דתער דסיפא קאי ארישא דאינו לוקה כצ"ל. שם, אלא בכל ראשו סותר היכא דלא שיירו בו כצ"ל. שם, ופריך בתער אין דוקא לוקה בשאר מעבירין לא והקתני וכו' גם תנן הכי נזיר שגילח כצ"ל. ד"ה תניא נמי הכי שלוקה באחת ואינו סותר אלא ברוב ראשו כצ"ל. ד"ה מהו דתימא וכו' עד אפי' סך נשא קמ"ל דלא דתגלחתן מצוה נשא מין משיחה שמשרת כך הוגה שם. ד"ה תנופה וכו' עד שאינו טעון בגופו אלא קרבנו ולכך כצ"ל.
<h2>דף מ:</h2>
תוספות ד"ה אין קרבנו וכו' עד דהיינו מזקנו דבסמוך לייתי נזיר במה הצד דאיכא למפרך שכן אינו בשאלה או שכן כל גופו טעון תגלחת כצ"ל. שם, האי תנא מעיקרא בברייתא דלעיל קאמר לומר א"א וכו' אלמא דקים ליה לתנא תער במצורע בלא נזיר שהרי בא נזיר ממצורע ובהך ברייתא בעי למילף כצ"ל. שם, כדתנן פ' בתרא דמכות לגבי פיאות דזקן דאין חייבין בהשחתת פאת זקן כצ"ל. ד"ה ומאי טעמייהו וכו' [כהן והוא מצורע] כן שלא (ילכו) [יכול] לגלח זקנו, כך הוגה שם. שם, לבר מזקנו אי נמי בנמרט זקנו כצ"ל. שם, ועשה בעלמא הכא דחי כצ"ל. שם, וא"ת ודילמא אתי למישרי לאו גרידא דלא [תשחית פאת זקנך] וי"ל דאיכא למימר כצ"ל. שם, בין בישראל בין בכהנים ועוד י"ל והוא העיקר דע"כ לרבנן לאו גרידא דישראל לא איצטריך קרא דנפקא לאו מראשו דכתיב בקרא קמא כצ"ל. שם, א"כ זקנו לא איצטריך אלא לכהנים כצ"ל. שם, זקן הכהנים ומדאתא קרא דזקנו למישרי לאו בהשחתת זקן כצ"ל. שם, דבתער כלומר חיוב וכו' נ"ב נר' דתופס בלשון הגמרא כדכתיבנא לעיל וקאי אומנלן דבתער ע"כ. שם, ד"ה דתניא ופאת זקנם נרשם על מלת דתניא ודבראש הדבור ועל מלת למצורע דבסוף דומה שכולו טעות. שם, דבור שני המתחיל דתניא ופאת זקנם וכו' עד שאינו נוטל השיער מעיקרו ושרשו כצ"ל.
גמרא דתניא זקנו מה ת"ל לפי שנאמר ופאת זקנם לא יגלחו יכול אף כהן מצורע ת"ל זקנו ומנלן דבתער דתניא ופאת זקנם לא יגלחו יכול אפי' גלחו במספרים יהא חייב ת"ל כצ"ל. רש"י לגבי מצורע מה ת"ל והלא כתיב כל שערו וזקנו בכלל שערו. שם, ואיזו הוי אומר בתער ההוא גילוח כצ"ל. שם, ממאי קמ"ל מהא דמצורע לא הוי כצ"ל, והת"ד. שם, אי ס"ד דכי לקטו וכו' עד ולא ליכתוב זקנו ואנא אמינא לקטו כצ"ל.
[תוספות] ד"ה אי לא תשחית וכו' עד ת"ל שאף הם משחיתין השיער מעיקרא כצ"ל. ד"ה הא כיצד איזהו גילוח וכו' עד א"נ בקדושין פ"ק גמרי' פאה פאה כצ"ל. שם, ליכא אלא בתער כצ"ל. שם, דאם בא לגלח הרשות בידו דאע"ג דחייב בעלמא בפאה דזקן הכא שרי ולא מיחייב ומשני אמרינן כלומר על כרחין קרא דזקנו אתא בין זקנו דזקוק לגלח כצ"ל. שם, דאם בא לומר שהרשות בידו לגלח בתער פאת זקנו להא לא איצטריך דוקא דרשות ידעינן מק"ו כצ"ל. שם, ה"ג ומה נזיר וכו' ה"מ למפרך כצ"ל. שם, פריך בכל דוכתא ולכך לא לידחי עשה כצ"ל. שם, דאיכא לאו ועשה לאו דהשחתת זקן ועשה דקדושים לכ"נ דעקרא כצ"ל. שם, ועוד דמנזיר טמא קיליף שגם הוא תגלחת בתער כדמשמע בסמוך כצ"ל. שם, לא כ"ש דמצות מצות הד"א. שם, ע"י שום איסור כצ"ל. שם, מה לנזיר דין הוא שיהא טעון כצ"ל. שם, והא הך סוגיא לרבנן והיאך מוכח דלרבנן פשיטא כצ"ל. שם, אלמא מצורע פשיטא להו כצ"ל.
<h2>דף מא.</h2>
רש"י וזקנו להעביר בתער הוא דאתא כצ"ל. שם, דלא אסרה תורה הקפת הראש אלא בתער אלא ש"מ דלאו איצטריך זקנו כצ"ל. שם, למשרי תער נ"ב נר' לאצרוכי או כמו ההגהה האחרת. שם, במצורע אלא למימרא דבתער אין במידי אחרינא לא כצ"ל. שם, ודחי ליה ללאו דהקפה כצ"ל. שם, ובמידי אחרינא לא הכא נמי מאי דאסירי גבי נזיר כצ"ל. שם, ומאי דלא מיחייב גבי נזיר כגון מלקט ורהיטני שפי' דמי נרשם על מלות הללו. שם, ואפי' בתער מ"ט לא גמרי להו מהדדי כצ"ל. שם, וברהיטני מצוה קעביד ה"א כצ"ל. שם, אלא לאו ש"מ דלא איצטריך ליה ראשו למשרי תער בנזיר מצורע אלא למימרא דבתער אין כצ"ל.
תוספות לרבנן דטעון תער לתגלחתו והכא אי לאו ק"ו דמנזיר לא אתי להו תער במצורע וי"ל דאפי' לא קים לן דמצות נזיר בתער כך הוגה שם. שם, אף בתער וידחה לאו דהשחתת זקן כצ"ל. שם, לא ידחה לאו דהשחתת זקן ומשום הכי היה לו לתלמוד כצ"ל. ד"ה ור' אליעזר דאמר אפי' לקטו במלקט ורהיטני חייב בפאת דזקן כצ"ל. ד"ה מנא ליה וכו' עד יכול אף נזיר מצורע כך יהא אסור כצ"ל. שם, וכל שערו דקרא כשאר גופו דאין לומר דעשה דגילוח דמצורע כצ"ל. שם, בראשו דכל אדם ולא בנזיר ולמידחי לאו דהקפה גרידא אי משום דס"ל הקפה כל הראש לא שמה הקפה אי משום דעשה דחי לא תעשה גרידא נפקא לר' אליעזר כצ"ל. שם, להעביר תער על ראשו טעון במצורע כצ"ל. שם, הלכך מידי דאסור בנזיר דהיינו תער טעון לנו במצורע כדמשמע דאי על שאר כצ"ל. שם, לא ידעינן תער במצורע כצ"ל. שם, קמ"ל ומשני אי ס"ד מד"א. שם, סוף העמוד למידחי לאו דהקפה כצ"ל.
<h2>דף מא:</h2>
רש"י ורבנן האי ראשו מאי דרשי ביה נרשם עליו. תוספות ולא כתב ראשו ה"א דהקפת כל הראש לא שמה הקפה כצ"ל. שם, המשוה צדעיו לאחר אזניו ופדחתו פי' צדעיו כצ"ל. שם, להכי כתב רחמנא ראשו לגלות לן מדהקפת כל הראש שמה הקפה כיון דדחי עשה דגילוח ראשו ללאו דהקפה ואי כתב רחמנא כצ"ל. שם, כיון דדחי עשה דגילוח ראשו, נרשם עליו. ד"ה ואי כתב רחמנא וכו' עד ומשמע נמי דהקפת כל הראש שמא אכתי בתער לא ידעינן כצ"ל. שם, שהרי אהקפת פאת הראש חייב כצ"ל. שם, כתב רחמנא זקנו דמינה כצ"ל. שם, לשני לאוין והכי איכא תנא לקמן דלא מפליג בין לאו א' לשני לאוין ואע"ג דלאו ועשה דכהנים אינו שוה ה"נ לאו ועשה דנזיר דהקפה אינו שוה בכל אלא דבנשים ליכא לאו דהקפה לקמן בפרק שני נזירים חשיב לאו דנזיר שוה בכל ועביד צריכותא דנזיר מכהנים לא אתו שכן אינו שוה בכל כצ"ל. שם, מאי איצטריך תו זקנו לר' אליעזר לעשה דגילוח דדחי לאו דכהנים דהשחתת זקן ועשה דקדושים יהיו תפוק ליה מראשו וי"ל דאיכא למפרך מה לראשו דנזיר שכן ישנו בשאלה כצ"ל, ונרשם פה כמין יד. שם, דמצורע הוי דוקא בתער ולא בשאר משחיתין כדא"ל כצ"ל. שם, השתא משמע הכא בסוגיא דידן כצ"ל. שם, דקאמר משום צדעא כצ"ל. שם, אין מותר ראש בכל אדם אלא לאו בנזיר מיירי וקאמר דתגלחת מותר בכל אדם כצ"ל. שם, ואומר הר"פ דמש"ה פריך לר' אליעזר כצ"ל. שם, וא"כ מקרא אחרינא אית ליה דעשה דוחה לא תעשה דאל"כ לא מצי לאוקומה כצ"ל. שם, ואי לא הוה ידעינן דהקפת כל הראש שמה הקפה מאי קמ"ל ראשו כצ"ל ונרשם בצדו כמין יד. שם, מנא ליה מדמוקי זקנו לעיל בכהן מצורע כצ"ל. שם, דקדושה אלמא פשיטא ליה הד"א. שם, דעשה דחי לאו גרידא דאל"כ כצ"ל. שם, דילמא לא דחי לאו ועשה דכהנים וקדושים דבשלמא לרבנן דמוקמי ראשו דמצורע למימר דעשה דגלוח דחי לאו דהקפת הראש א"כ מה דעשה דמצורע דוחה לאו דפאות זקן הוי בכהן לא בישראל והלכך לישראל וכו', כך נראה שהוגה שם, ונרשם בעמוד זה כמין ד' ידים. שם, ואל תתמה דהא שפיר איצטריך ראשו לאשמעי' דהקפת כל הראש שמה הקפה דאיכא למימר מסברא נפקא בזה תמצא כצ"ל. שם, דמעיקרא בעי תלמודא למימר כצ"ל. שם, את"ל דשפיר נפקא לן דעשה דוחה כצ"ל. שם, דילמא לאו למידחי נזיר דאית ביה תרי לאוי דהקפה ודנזיר כצ"ל.
<h2>דף מב.</h2>
תוספות ד"ה מתקיף וכו' עד וברייתא משתמעא דאף בנזיר טהור שתי שערות מעכבות כצ"ל. ד"ה נזיר שגלח וכו' עד לגלח שתי שערות עד אשר צמח שיער ראשו וחזר וגילחן לאותן שתי שערות לבד כצ"ל. שם, לאו כלום היא דכשגלחו ראשו מלא שיער כצ"ל. ד"ה נזיר שגילח והניח שתי שערות וגילח אחת מאותן ששייר ונשרה א' כלומר וכן השניה מהו כך נר' שהוגה שם. שם, השתא מיהא לאו איכא שיער כלל דשתי שערות כצ"ל. ד"ה אימא וכו' עד השתא מיהא שיער אין כאן א"ל גילוח אין כאן שיער אין כאן כצ"ל. ד"ה אי שיער וכו' עד אע"פ ששיער אין כאן גילוח אין כאן הואיל כצ"ל. ד"ה שהיא משרת תנן וה"ק לא יחוף באותו מין אדמה שמשרת דוקא כצ"ל.
גמרא. לרבינא גילח שערה קמיבעיא ליה כצ"ל. שם, נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק ר' ישמעאל אומר לא יחוף באדמה מפני שמשרת את השיער גמ' חופף וכו' כצ"ל. רש"י וקדחי לאו דלא תלבש שעטנז כצ"ל. אמר רב אחא בריה דרב איקא זאת אומרת דרובו כך נר' שהוגה שם. שם, ולא מיצטריך ליה למיכתב ביום הז' יגלחנו אלא לומר דלא חשיב גלוח כצ"ל. שם, והה"נ דליתי נזיר טהור ולילף מנזיר טמא כצ"ל. שם, נזיר ומצורע שני כתובים הבאים כאחד כצ"ל. שם, חברתה שפיר דמי דקאזיל כצ"ל. שם, וגילח אחת לאחר נשירתה כצ"ל. שם, דדמי ליה כמי שיש שיער בכאן הכי קאמינא כצ"ל.
<h2>דף מב:</h2>
גמרא. הא אמר רב יצחק בר רב יוסף כצ"ל. רש"י חייב מלקות אף על טומאת שניה כצ"ל. שם, לה דכי הדרי נגע נרשם על מלות הללו. שם, אבל הכא טומאת חיבורי אדם במת ובמת הויא כך נר' שהוגה שם. שם, דנכנס באהל שהמת שם א"ל טמא כצ"ל. תוספות ד"ה א"ל רב יוסף ותיקשי לך מתני' דתנן כצ"ל. שם, וברייתא כאן שהוא מחובר למת אוירו ואז מושיטין לו כך נר' שהוגה שם. שם, מן הראשון ואמרו לו אל תטמא כצ"ל. שם, אף ביום ז' שנגע במת הנוגע בו יטמא ז' ימים כך הוגה שם ונרשם בצדו כמין יד. שם, כל אשר יגע בו הטמא יטמא ז' ודיקרב בדיקרב מסאב כך הוגה שם ונרשם גם פה כמין יד. שם, משום דיקרב בדיקרב דאוריתא, והאמר ר' יצחק בר יוסף אמר רבי ינאי טומאה בחבורין כצ"ל. שם, שיהא הנוגע במת אלא לטמא תרומה וקדשים כצ"ל.
[תוספות] ד"ה חבורי אדם באדם וכו' עד דוקא דנגע בנוגע במת בעודו נוגע במת ובפ' אין מעמידין אמר עוד יוסף בן יועזר דיקרב בדיקרב נמי דאורייתא הוא דכתיב כל אשר יגע בו הטמא ומסיק דאורייתא בחבורין טמא ז' שלא בחבורין טומאת ערב ואתו אנהו גזרו כך נר' שהוגה שם והד"א ונרשם בצדו כמין יד. שם, היינו נוגע בנוגע במת אבל רש"י וכו' כצ"ל. ד"ה טומאה וביאה נמי היכא דמת כצ"ל. ד"ה כאן בשדה וכו' עד דהתראה דלאו דטומאה גרידא היא כצ"ל.
<h2>דף מג.</h2>
[תוספות] ד"ה לא מצי וכו' נרשם בצדו כמין יד. שם, ובפ"ק דחולין כצ"ל. ד"ה כגון שנכנס וכו' עד ופרע עליו המעזיבה דטומאה וביאה כצ"ל. שם, דהא בהתרו בו למלקות איירי כצ"ל. ד"ה מר בר רב אשי אמר כגון דעייל כשהוא גוסס ונפקא נשמתיה אדייתיב התם בטומאה וביאה כצ"ל. ד"ה מהכא משמע דכהן אסור אף לקרובים ש"מ ליטמא בהו, הד"א, ונרשם בצדו כמין יד. שם, להחלו בכהן הדיוט כתיב עד שעה שימות ולאפוקי מגוייד דלהחלו משמע לאחר שנעשה חלל רבי אומר במותם בנזיר כצ"ל והס"ד. שם, א"ר יוחנן משמעות דורשין איכא בינייהו דהאי ממעט מגוייד וגוסס מלהחלו והאי מבמותם כצ"ל והס"ד.
[תוספות] ד"ה במותם אין מטמא אבל בנגיעתם אפי' באחריני אינו מוזהר כ"א בטומאת מת כצ"ל. שם, אבל יושב הוא בהספד ובשורה כצ"ל. שם, א"כ נימא קרא להחל מאי להחלו נרשם על מלות הללו. שם, ואפי' מגוייד פרש"י לשון גודו אילנא כך נר' שצ"ל והד"א. שם, מהך ברייתא דמגוייד לא חיי כצ"ל. שם, לא פליגי ביה תנאי התם וכו' כצ"ל. ונרשם בצדו כמין יד. שם, מ"מ נדרש לאו דלא יטמא כאילו סמכו להחלו כצ"ל. שם, ומהכא שמעי' דכהן אינו מוזהר על גוסס דקיימא לן כצ"ל. שם, מיהו בה"ג גריס אביי במקום ר' יוחנן ורבא במקום ריש לקיש כצ"ל.
גמרא. מלהחלו הא קתני דאינו מטמא נרשם על מלות הללו. רש"י קאמר צירף גופו הס"ד. תוספות ד"ה בבית נמי כיון דאעיל ידיה אסתאב דאהל המת כמליא טומאה כצ"ל. שם, ואכתי לא קרינן לא יבא וכי עייל ליה יהא טמא הוא ומחולל ועומד הוא ואתרי לא תמצא חיוב, כך הוגה שם ונרשם בצדו כמין יד. ד"ה צרוף גופו כלומר היו [ידיו] צרופות ושטופות לגופו ולא הכניסן תחלה טומאה וביאה בהדי הדדי [קאתיין], ואומר הר"ם אע"ג וכו' נ"ב נר' דהאי קושיא קאי לעיל גבי כיון דאעיל ידיה אסתאב. שם, כמו מילי דטומאה שכמו כן כצ"ל. שם, דאם יש מחיצה בין [המצורע כצ"ל]. [ש]ם, אלא אמר רבא הכניס ידו משום טומאה כצ"ל. ד"ה הכניס גופו טומאה וביאה בהדי הדדי קאתי כלומר שהיה כופה ראשו חוץ לבית לכוף. [ד"ה והא ... דכרעא] תחלה, נמחק מלת אצבע.
<h2>דף מג:</h2>
[תוספות] מיתיבי וכו' עד ואינו מטמא לה כלומר פרט לאבר מן החי כצ"ל. שם, אינו רשאי לטמאות לאבר אביו וצ"ע מנלן דהא לא נפקא לן מלה יטמא אלא מלאביו נפקא, כך נר' שהוגה שם. שם, אם נטמא כבר לשאר הגוף מאי מחזיר לאו דאי חסר פורתא הכי כי אביו חסר בערבו' כך הוגה שם. ד"ה ר' יהודה וכו' עד אם נטמא נשאר הגוף אבל לכתחלה ודאי מודה ר' יהודה בברייתא דלעיל ובסיפא דההיא דלעיל, כך נר' שהוגה שם. ד"ה לה מטמא ואינו מטמא לאברים פרט לכזית מן המת וכזית נצל ליחה היוצאה מן המת כצ"ל. שם, רוב מניינו מנין רמ"ח אברים כצ"ל. שם, שהתורה דכתיב לטמות כהן נרשם על מלות הללו. שם, אמרת מה אחותו שגופה תלוי בו כלומר שהרי קרובתו ומוטל עליו לקוברה כצ"ל. שם, ומשני דרבי אליעזר נמי כר' יהודה ורב חסדא כצ"ל. שם, וזקנים שעמו שהיה רוצה לקוברו בקברי כצ"ל.
גמרא. מחסר פורתא לא הביא נוקד על מלת הביא. שם, והתני רב כהנא בר' אליעזר כצ"ל. שם, הוסיף לך הכתוב טומאה אחרת כצ"ל. רש"י ואילו הוה קורא ליה הוה עני ליה כצ"ל. שם, דהא לא קתני לה הכי נרשם על מלות הללו. תוספות ד"ה א"ל רב המנונא כו' עד בקעה שמצא בה גנבי ופסקו גנבי לרישיה דאבוה ה"נ לא ליטמא ליה צ"ל מה ר"ל א"ל מת מצוה קאמרת השתא באחריני שאינם קרובים כצ"ל. שם, ד"ה והאי מת מצוה הוא וכו' עד והא יש לו בן שיכול לשכור אחרים מתעסקים בו כצ"ל והס"ד. ד"ה כיון דקאזיל באורחא כמי שאין לו קוברין דמי דלא שכיחי אינשי התם פר"י כהן הבא ליטפל במת מצוה אם יש שם ישראל שיכול ליטפל אף כי אינו קרוב לא ליטפל כהן קרוב וראיה (אמ') מפרק כ"ג גבי מת מצוה כ"ג ונזיר יטמא נזיר ואל יטמא כהן [וכ"ש כהן] וישראל יטמא ישראל כצ"ל. שם, אלמא כהן ומת לפניו ויש שם ישראל שאין חוששין ליטפל חשיב מת מצוה כך נר' שהוגה שם. שם, לאו מת מצוה והתם לפי שקרוביה כצ"ל. שם, דבר תורה בקום עשה אלמא ודאי כצ"ל.
<h2>דף מד.</h2>
גמרא. ואמרו לו לאביו בזמן שהוא שלם כצ"ל. שם, וטומאה לא הותרה מכללה כצ"ל. שם, קרי ביה לא יעביר לא יעבור הוא ולא יעביר לאחר כצ"ל. רש"י וברוב מניינה כגון קכ"ה אברים כצ"ל. שם, וחייבין עליה קרבן אשם כצ"ל. שם, ותגלחת אינו סותר אלא ל' יום ואפי' בנזירות מרובה כצ"ל. ד"ה ת"ל לאביו כצ"ל. שם, גבי יין מצוה שנשבע עליו לשתותו כצ"ל.
תוספות ד"ה חומרא וכו' עד והיוצא מן הגפן אינו סותר בהדיא ממעיטנא ליה מהא חומרא כך נר' שהוגה שם. שם, הותר מכללו לאסור יין מצוה כצ"ל. שם, ואח"כ נדר בנזיר אסור ביין ותגלחת הותרה בתגלחת מצורע כדא"ל מראשו כצ"ל והס"ד. שם, וטומאה הותרה במת מצוה ויין הותר מכללא למי שנשבע כצ"ל. שם, שלא עשה טמא כמיטמא הת"ד. שם, שעשו בה המגלח את הנזיר כמתגלח כצ"ל והת"ד. שם, אמר קרא הת"ד. שם, תגלחת הותרה מכללה הת"ד. שם, ומה תגלחת שהותרה הת"ד. שם, שכן עשה בה מגלח כמתגלח תאמר ביין שלא עשה בו משקין כשותה וי"ל דמהאי טעמא נעשה משקה כשותה אבל בתר דמשני דיין לאו דין הוא שיסתור לא נעשה וכו' משקה כשותה הואיל דלא סותר, כך נר' שהוגה.
<h2>דף מד:</h2>
גמרא. אימתי הוא בא בזמן כצ"ל. רש"י ומביא קרבנותיו בשמיני בת"כ ואם גלח בשמיני מביא קרבנותיו בו ביום כצ"ל. תוספות ד"ה ומגלח עד והיה ביום הז' וכו' עד וביום השמיני יקח שני כבשים כצ"ל. שם, א"ל שזה טהרתו תלוייה בימיו אחרי הזאת ג' וז' ומצורע טהרתו וכו' כצ"ל. שם, אלא א"כ היה מעורב שמש כצ"ל. שם, אח"כ גם אין בידו לשלח קרבנותיו, כך נר' שהוגה שם. ד"ה קבלה מיניה וכו' עד דגבי נזיר מתנייא והשתא כצ"ל. שם, ד"ה אמר אביי וכו' עד וספר לו שבעת ימים וכבס בגדיו כצ"ל. שם, ועשה הערב שמש וכפר וכו' נרשם בצדו כמין יד אחת. ד"ה שער ניקנור וכו' נרשם בצדו כמין יד. שם, מכלל דקודם יום השמיני אסור ליכנס כצ"ל. שם, דס"ל לתנא דמתני' דטבול יום אסור ליכנס כצ"ל. שם, וזורקין עליו ואני שמעתי שרוצה לדקדק טבול יום כזב הואיל כצ"ל. ד"ה ואמרי להו וכו' עד ואתם סוברים שמוכיח מובא ביום השמיני כצ"ל. שם, דכתיב בפרשת נשא כצ"ל.
<h2>דף מה.</h2>
גמרא. לרבות ט"י עוד טומאתו בו כצ"ל. רש"י אפי' מת עצמו היה יכול ליכנס כצ"ל. שם, והא נמי דאמרת אל פתח אהל מועד כצ"ל. שם, מה התם בהיכל מחוסר כפרה כצ"ל. שם, קודם פתיחת דלתות ההיכל שנפסלין כצ"ל. שם, ולא נזירה שהאשה נזירה מגלחת במדינה בעזרה כצ"ל. תוספות ד"ה מכדי שער נקנור וכו' עד אכתי מנא ליה לתנא דאסור ליכנס ק"ק דליכא למימר דפתח אהל מועד ר"ל פתח ההיכל כדאשכחן גבי שלמים ושחטו פתח אהל מועד ודרשינן בזבחים ושמא דלתות ההיכל פתוחין, ולעולם אימא לך דודאי כצ"ל. שם, לומר זמן הבאת קרבנות בשמיני ולא קודם לה ולא לאוסרו ליכנס ה"נ נימא הכי כצ"ל והס"ד. ד"ה ה"ג אלא אמר אביי וכו'. שם, ואי במחנה לויה קאי כלומר דאם מותר ליכנס כצ"ל והת"ד. שם, ואמרי קרי ליה פתח אהל מועד דמשמע תוך העזרה לפני ההיכל כמו ושחטו פתח אהל הכתוב בשלמים כצ"ל. שם, ומשני דברי חביריו של רב נתן כצ"ל. שם, מוכיח דטבול יום דזב כזב אסור ליכנס אל פתח כך הוגה שם ונרשם בצדו כמין יד. ד"ה תגלחת טהרה וכו' עד וגלח פתח אהל מועד דהיינו שלמים ואחרי שאמר הכתוב שעל השלמים כצ"ל. ד"ה ר' אליעזר אומר לא היה מגלח אלא על החטאת שחטאת קודמת בכל מקום לעולה ושלמים כדתנן בפרק כל התדיר כצ"ל והס"ד. שם, הראויה לחטאת כשבה לעולה כבש לשלמים אילים כצ"ל.
<h2>דף מה:</h2>
[תוספות] ד"ה ולא במי שמחוסר הבאה ולקיחה כצ"ל. ד"ה וגלח הנזיר פתח אהל מועד בזמן שהוא פתוח כלומר לאו פתח אהל מועד ממש דא"כ ה"ל דרך בזיון אלא בזמן שהוא פתוח כצ"ל והס"ד. ד"ה ולא נזירה דמשמע שטעמא דקרא שמא יתגרו בהן דע"כ כצ"ל. שם, אינה כוחלת ופוקסת כדאמרי' בסוטה כצ"ל. ד"ה נוטל שער ראש נזרו כדאמרי' בברייתא כצ"ל. ד"ה א"כ וכו' עד מדסמך זבח לתחת למדרש תחת כצ"ל. שם, מפני ששערו נקבר לא נתפרש מנלן כצ"ל והס"ד. שם, או שלקן בשול יתר ומרובה למניינו כך הוגה שם והת"ד. ד"ה ואח"כ הותר הנזיר כצ"ל. ד"ה כיון שנזרק עליו א' מן הדמים כדדרשי' בגמ' אחר מעשה יחידי כצ"ל והס"ד. שם, ונמצא פסול הת"ד וקאי אמתני' דלקמן. שם, דהואיל דבשעת תגלחתו לא נזרק כצ"ל. שם, ד"ה וזבחים לא עלו לו שאר הזבחים שהקריב אחר הפסול ואחרי התגלחו פסולה לא עלו לו, ונרשם בצדו כמין יד.
גמרא. זו כוחלת ופוקסת כצ"ל. שם, ת"ר ואחר כך נוטל את הרוטב ונותן כצ"ל. שם, מ"ט אמר קרא זבח לרבות כצ"ל. שם, והא אפיקתיה להאי זבח לרוטב כצ"ל. שם, חוץ מטמא שגלח במדינה כצ"ל. שם, ונותן על כפי הנזיר ומניפן כצ"ל. רש"י לא אתו לאיגרויי בה כצ"ל. שם, ואם גילח במדינה לא היה משלח תחת הדוד כצ"ל. שם, אלא בגמרא והכי פירושא דמתני' כך נראה שהוגה שם ושבנתים נמחק. שם, ה"ג ת"ר ואחר שגלחו נוטל מן הרוטב שהשלמים מתבשלין בו ונותן על שיער התגלחת כצ"ל. שם, אשם בנזיר טהור מי איכא חטאת ועולה איכא כצ"ל. שם, שהטהור ששילח תחתם יצא ואם טמא הוא, כך נר' שהוגה שם.
תוספות ד"ה אם גילח וכו' ואע"ג דכתיב אל פתח כצ"ל. ד"ה לא היה משלח תחת הדוד נראה דמש"ה פשיטא ליה לתנא דקרא משמע כצ"ל. שם, בגבולים לא היה משלח תחת הדוד דכתיב בקרא וגלח הנזיר פתח אהל מועד ולקח את שער ראש נזרו כצ"ל. ד"ה אבל תגלחת וכו' עד וחטאת העוף שלו דלא כתב נתינת שער כצ"ל. ד"ה ר"מ אומר בין נזיר טהור במדינה בין נזיר טמא במקדש חוץ מן הטמא שבמדינה בגמ' אמרי' כך נר' שהוגה שם. שם, בשלמים הכתוב מדבר הת"ד ונ"ב לעיל. ד"ה ר' יאשיה וכו' עד והכי איתא התם או אינו אלא פתח אהל מועד ממש אמרת א"כ הרי זו דרך בזיון אתה אומר בשלמים הכתוב מדבר או פתח אהל מועד כמשמעו או אינו אלא ממש כלומר דאין להוציא מסברא הפסוק ממשמעו הרי הוא אומר לא תעלה במעלות ק"ו לדרך בזיון כצ"ל והס"ד.
<h2>דף מו.</h2>
[תוספות] ד"ה (מרים התרומה) [מה התם] וכו' עד שהוא מעשה יחידי אימא עד דאיכא תרוייהו קרבנות ותגלחת דהא אחר תגלחתו דאמר אחר כל עבודת הקרבנות אי הכי ג"ש דאחר אחר למה לי, כך הוגה שם. ד"ה תנופה וכו' עד לא מעכבת תנופה שאין מעכבת בכל מקום מיבעיא כצ"ל והס"ד. ד"ה והתניא וכו' עד וקס"ד ע"כ ה"פ לאו לרבנן כצ"ל. שם, מג"ש דאחר אחר אלא ר' אליעזר היא ש"מ כצ"ל. שם, בין יש לו שיער ובין אין לו שיער ה"נ דלא מעכב ותפרש דכיון להשוות יש לו לאין לו לומר שתגלחת לא תעכב לא לרבנן דמג"ש דאחר אחר נפקא ולר' אליעזר היא האמר תגלחת מעכבת וע"כ בא להשוות אין לו ליש לו לומר כשם שיש לו שיער יעבור לו תער, זה יעבור תער על המורט כך ה"נ בא להשוות אין לו ליש לו לומר שזקוק להניף על זרועו כשאין לו כפים ואיידי דידע לברייתא דאיכא במורט, כך נר' שהוגה שם. שם, ולא לעכב לא קיים המצוה הא לב"ה יש לו תקנה כצ"ל. שם, בסוף הדבור הרי אפשר לב"ש, נרשם בצדו כמין יד. ד"ה מדאמר וכו' נרשם בצדו כמין יד. שם, ואי לב"ה לענין מה בא להשוות יש לו כצ"ל. שם, על זרועו וה"ה דיש לו נרשם עליו והס"ד.
גמרא. פשיטא האמר ר' אלעזר כצ"ל. רש"י [ד"ה ואימא] דמה התם אחר תגלחת כצ"ל.
[תוספות] ד"ה אין לו בהן יד וכו' עד דבעינן קרא כדכתיב על מקומו על מקום הבהן כצ"ל. ד"ה מהו דתימא כיון דלענין כפרה שיירי מצוה וכו' כדתניא ללישנא קמא ומי לא מעכבא כצ"ל. שם, זאת תורת הנזיר בין יש לו כפים בין אין לו כצ"ל. שם, דין הוא שתעכב שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת כך ביש לו תנופה מעכבת כך נר' שהוגה שם. שם, אלא לרבנן דאמרי אחר מעשה יחידי שנזרק אחד מן הדמים קאמר אבל תנופה מעכבא דגלי זאת תורת כצ"ל. שם, וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבא הא לב"ש יש לו תקנה כך הוגה שם. שם, ויש לתמוה דלעולם בא להשוות יש לו לאין לו ולב"ה אין לו ליש לו, ותו קשה אמאי מייתי מברייתא דנזיר ממורט דבלאו הכי יכול להקשות דלרבנן תגלחת לא מעכבא תנופה מיבעיא ולר' אליעזר מאחר כל המעשים נפקא, כך נר' שהוגה שם. שם, ופליגא דר' פדת הא דאמר רבינא כצ"ל. שם, לב"ש יש לו תקנה פליגא אדר' פדת כצ"ל. שם, כשם דכשיש לו שיער צריך להעביר או למצוה לרבנן או לעכובא לר' אליעזר כצ"ל. שם, כך אין לו כפים מניף בזרוע ודחי רבינא מדב"ה לא תוכיח דליכא עכובא דודאי צריך ואין לו תקנה קאמרי ב"ה וה"ק כשם וכו' כצ"ל. שם, מאחר כל המעשים אם באנו לומר כצ"ל. שם, וכר' אליעזר קאמר ותו קשה דבפ' הקומץ רבה אמר רב כל מקום שנאמר תורה וחקה לעכב כצ"ל, ונרשם בצדו כמין יד. שם, קס"ד תרתי בעינן והרי נזיר דכתיב תורת הנזיר ואמר רב תנופת הנזיר מעכבת כצ"ל. שם, דמי וכן בשמעתין מוקמי לה כר' אליעזר משום דכתיב אחר כל המעשים ותו הא דתנן התם שני מינים שבנזיר מעכבין זה את זה ומפ' בגמ' דכתיב כן יעשה וכי אין זה לרבנן כלר' אליעזר כך נר' שהוגה שם. שם, ויש ההיא משני כרבנן נרשם בצדו כמין יד. שם, וה"פ אמר רבא תנופה בנזיר כצ"ל. שם, ופריך אי אליבא דר' אליעזר פשיטא ואי אליבא דרבנן השתא תגלחת לא מעכבא כצ"ל. שם, דתורה משמע לעכב או כדמשני התם בסומכין אכן יעשה דנהי כך הוגה שם ה"נ תרצה לומר תורת מעכבת התנא נזיר ממורט כצ"ל.
<h2>דף מו:</h2>
גמרא. בש"א אינו צריך להעביר תער על ראשו ובה"א וכו' כצ"ל. שם, בין שיש לו שיער ובין שאין לו שיער ה"נ והא תניא נזיר ממורט כצ"ל. רש"י דהא הויא שירי מצוה ולא מעכבא תנופה אליבא דרבנן מיבעיא בתמיה. והתניא וכו' כך נר' שהוגה שם. תוספות דמורט לא מעכב מנליה, נרשם בצדו כמין יד. שם קסבר ר"ש נזיר שגלח הת"ד. שם, שהרי עולה ושלמי נזיר ששחטן שלא לשמן כצ"ל. שם, ולא כתיב שלמיו מדשני קרא כצ"ל.
תוספות ד"ה ר"ש אומר אותו הזבח, שלא לשמה לא על[ה לו לשם חובה וצריך] להביא אחר במקומו ושאר כל הזבחים כצ"ל. שם, בגמ' דאמר גלח על שלמי נדבה יצא כצ"ל. ד"ה אחר עשותו וכו' עד לאחר מלאת סותר ז' לבד אלא סותר הקרבה, כך הוגה שם. ד"ה הרי כשנזרק, נרשם בתחלתו ובסופו כמין ידים.
<h2>דף מז.</h2>
[תוספות] ד"ה רבנן וכו' עד ואחר שיטהר שיהא הזאה ג' וז' כצ"ל, ונרשם בסוף דבור זה כמין יד.
רש"י והא שמעי' ליה דאמר דכל אחר מלאת ז' סותר ותו לא כצ"ל.
תוספות ד"ה כ"ג וכו' עד כ"ג הלכותיו בפרשת אמור כצ"ל. שם, ואפי' כהן הדיוט ולמ"ד יטמא כהן ואפי' כהן גדול כצ"ל והד"א. ד"ה בשלמא וכו' עד והאי סבר נזיר עדיף וכטעמא דאמרי' במתני' כך נר' שצ"ל. ד"ה וכן משיח וכו' עד ללמדם שידעו לעשותו ולא שימשחו ממנו כצ"ל. שם, כגון שנגנז השמן כבר כצ"ל. ד"ה והיו שניהם מהלכים וכו' עד מדמו באצבעו הא ליתא דבת"כ מוכח בהדיא דאף כהן הדיוט מקריבן וא"ת אי מיירי אחר יוה"כ לא היה לו לקרותו לזה מרובה בגדים אלא שעבר ואי מצאו מת מצוה, כך נר' שהוגה שם והד"א. שם, וכ"ש שבת וי"ל דלעולם כצ"ל. שם, ומטמא המרובה בגדים לטלטלו מחמה לצל משוח עדיף דמייתי כך נר' שהוגה שם.
<h2>דף מז:</h2>
רש"י שכן מביא פר הבא על העלם כל המצות כמו צבור כצ"ל. שם, ושני אינו ראוי לא לכ"ג משום איבה ולא לכ"ה משום דמעלין כצ"ל. שם, והתניא משוח מלחמה קודם לסגן דמשמע כצ"ל. שם, להזהיר על כל נפשות מת אלא משום קרובים. מה ת"ל לאחר כך לאביו וכו' לא בא אלא לומר לך כצ"ל. תוספות ד"ה מרובה וכו' עד ומשחו אחר תחתיו ועבד יום הכפורים אחד ושוב המשיח הראשון כצ"ל. שם, דא"כ משיח שעבר יתמנה תחתיו אלא גלה ומינו כצ"ל. שם, והמשיח שעבר מרובה בגדים עדיף שראוי לעבודה ואילו משוח שעבר כצ"ל. שם, ד"ה ת"ש וכו' עד בגדים שכ"ג משמש משוח משמש וסגן עובד בד' בגדים כמו הדיוט כשעובד ביום הכפורים נמי תחת כ"ג כצ"ל. שם, ומצווה על הבתולה ואסור באלמנה ואינו מיטמא לקרובים דאינם נוהגים בסגן כצ"ל. שם, שנוהגת במשוח מלחמה שלא תנהוג בסגן אלא הך דמשוח מלחמה מיטמא ולא יטמא סגן והכי נמי אמרי' כצ"ל. ד"ה והתניא וכו' עד וקס"ד דקדש לכל מילי קאמר כצ"ל. שם, אלא בקונטרס פי' דידע שפיר המקשה דבהוריות מיתנייא כצ"ל. שם, ד"ה למה וכו' עד פירוש לימיני הס"ד, ונרשם בצדו כמין יד.
<h2>דף מח.</h2>
גמרא. אשכחן כ"ג נזיר מנלן כצ"ל. רש"י בתחלתו, ג"ש לכדר' משום האמור בנזיר כצ"ל. שם, שאינו מיטמא לה שהרי ק"ו הוא וכו' כצ"ל. שם, נזיר מנלן ת"ל על נפש מת כצ"ל. שם, שלא מצינו שנקרא נפש מת אלא אדם בלבד. בנפש המטמאה וכו' כצ"ל. תוספות ד"ה לאמו וכו' עד הרי עדיפא משפחת אב מ"מ ממשפחת אם לגבי כהן הדיוט אין כ"ג מיטמא לאביו מקום שאין כ"ה מטמא לאחיו מאמו כצ"ל. שם, א"כ מה ת"ל אמו בכ"ג כצ"ל. שם, לק"ו לרווחא דמילתא דבק"ו דלעיל סגי והך ברייתא כר' ישמעאל דבסמוך דלית ליה האי צריכותא כצ"ל. שם, לא הוה אמינא דלמעוטי אמו קאתו כצ"ל. שם, דלית ליה הנך סברות דלקמן דהלכתא כי כתיב כצ"ל. שם, הכי גרסי' אשכחנא כ"ג דמטמא למת מצוה נזיר מנלן כצ"ל הד"א והת"ד. שם, לענין מת מצוה דאין ג"ש למחצה נראה למהר"ף וכו' כצ"ל והד"א. שם, איתקש למת דה"ל כעוקר קרא כצ"ל. ד"ה ר' ישמעאל וכו' עד בביאה דהיינו באהל כצ"ל. שם, ד"ה לאביו ולאמו בנזיר וכו' עד והאי דקאמר לאביו ולאמו הוי כמו וכו' ולעולם סומך אלאחיו כצ"ל והס"ד. ד"ה או אינו וכו' עד לא אזהריה רחמנא אק"ו מכ"ג נרשם בצדו כמין יד. ד"ה ועד שלא יאמר יש לי בדין. נרשם בצדו כמין יד א'.
<h2>דף מח:</h2>
רש"י אלא מאי כן אתה למד ממה שאמר לאחיו כצ"ל. שם, אהדדי היינו משום דמילת זכריו ועבדיו כצ"ל. שם, מה לי חד לאו מה לי תרי לאוי נזיר ופסח נמי ואמאי איצטריכא ולאחותו כצ"ל. תוספות ד"ה ולאחותו וכו' עד אף בעושה פסח ומילה גרידא בלא נזיר כצ"ל. ד"ה לאביו וכו' עד ולא איצטריך קרא אלא לכ"ג ונזיר כצ"ל. ד"ה ולאחותו וכו' עד ג"ש דר' מנליה פי' דהא כצ"ל. שם, דכ"ג נמי ס"ד דאיצטריכו כצ"ל. שם, ומהשתא אייתר לן אביו ואמו בכ"ג לג"ש כצ"ל. שם, ולר' ישמעאל כ"ג והוא נזיר מנליה היכא דאית ביה כצ"ל.
<h2>דף מט.</h2>
רש"י אי אבוה דחזקה בעלמא הוא כצ"ל. תוספות ילידתיה ואי כתיב הד"א. שם, ואין לנו לומר אתי אין בכלל דומה כי נמחק מלת אתי. שם, אלא ברחוקים אמינא ק"ו הד"א. שם, כיון דהא דאוקימנא ליה לההוא דכ"ג בקרובין אינו מכח הפסוק עצמו דכהן גדול כצ"ל. שם, וגם לא מייתרי לג"ש בכ"ג כיון דמצרך [צריכי כצ"ל]. שם, וא"ת מי מזקיקנן לומר אלו הצריכותות לר"ע בין אמו לאביו כצ"ל. שם, מ"מ נימא דלאו דוקא נקט אלא מלאביו לחודיה כצ"ל. שם, אפ"ה אסיקנא דלא אתי כלל [...] אלא אביו לגופיה ואמו לג"ש כצ"ל. שם, דלאו דוקא נקט אמו אלא מלאביו לחודיה נפקא כצ"ל. שם, כדאמרי' לעיל לאביו ולאמו לא אצטריכנן כלל כצ"ל. [שם], לאוקומי למת מצוה כדפרשית כצ"ל. שם, סוף העמוד, אבל בכ"ג קשיא דתיסגי בחד לג"ש כצ"ל. שם, מלאביו מת מצוה ומלאמו ג"ש כצ"ל.
<h2>דף מט:</h2>
תוספות מלת ולאחיו דבריש דפא נמחק. שם, דאין חלוק בין זה לזה בין אב לאם א"כ גלוי מילתא בעלמא כצ"ל. שם, סוף הדבור וגם מינה מקשינן לר' ישמעאל כ"ג ונזיר מנליה כצ"ל. שם, ד"ה על כל לאפוקי רחוקים הנך כצ"ל. שם, ולא נפש ויש לתמוה הד"א. ד"ה ועל אבר מן המת וכו' עד פ' העור והרוטב מפרש שזהו כ"כ בשר שיוכל האבר כצ"ל. שם, בהדיא במתני' בפ' שני דאהלות כצ"ל. שם, מדלא קתני להו בפ' שני דאהלות כצ"ל. שם, מ"מ אין הנזיר מגלח אלא כצ"ל. ד"ה גולל וכו' עד וימי ספירו אחר שהוחלט וראה הכהן כצ"ל. שם, ובשמיני הוא מביא קרבנות צרעתו כצ"ל. ואין מבטלין ויש מי שכתב דאיצטריך למיתני תרוייהו כצ"ל. שם, אבל גמרו דחמיר סותר ואי תנא גמרו ה"א כצ"ל. שם, ד"ה ומזה וכו' עד וכן יש כלים שנוגעים במת, נרשם בצדו כמין יד. ד"ה אלא לקפחנו וכו' עד כדתנן בפ' שני דאהלות כצ"ל. שם, לא נצרכא אלא לנפל כצ"ל.
<h2>דף נ.</h2>
רש"י בתחלתו לא נצרכא אלא לנפל וכו' ובמסכת חולין קאי פ' גיד הנשה וה"נ בנפל כצ"ל. שם, אלא א"כ שיהא בהן רובע עצמות גבי נזיר כצ"ל. שם, אי לא קרש כיחו וניעו הוא כצ"ל. שם, והן עבין נעשה תחתון כמחובר לעליון שהקלוח היורד למטה כצ"ל. שם, שמריקין אותו מכלי אל כלי ופוסק כצ"ל. תוספות ד"ה רב אמר וכו' עד אבל אם אין רוב הבנין כצ"ל. שם, לכך יש לגרוס אלא רוב בנין דלא תנא במתני' כצ"ל. שם, דקתני התם לרוב בניינן או לרוב מניינן נרשם על מלות הללו. שם, שהרתיח מוחל הד"א. שם, אבל לא ידעינן אי מוחל זה מבשרו כצ"ל. ד"ה וטומאה קלה וכו' עד כלומר לדידיה איכא למיבעי כצ"ל של בהמה אי חשיב כבשר נבלה כצ"ל. שם, גבי נבלת עוף טהור מיתנייא כצ"ל. ד"ה בחמה טהור וכו' עד בידים עדיף מנצל דלא הוי אלא כנרקב ונמחה מעצמו ומשני אימת קממחי לבתר דמסרח ובתר דאסרח כצ"ל. ד"ה דתנן בפ' חמישי דמכשירין כצ"ל. ד"ה חוץ וכו' עד ובערוך פי' עיסה שמטוגנת בדבש נצוק כאלו טמא כצ"ל.
<h2>דף נ:</h2>
רש"י וההוא חלב בהדי דקא מהתיך כצ"ל. שם, ולא לכאן ומש"ה טמא כצ"ל. שם, דגבי שאר אוכלים כגון עדשים כיון דסמוכות כצ"ל. שם. וכן אם נקבר בארון של עץ ואפי' ערום כצ"ל. תוספות ד"ה ת"ש וכו' עד כמו חיתכן שהמחהו כצ"ל. שם, דומה כי ממלת הלכך אפי' וכו' עד מלת בשנוייא נרשם עליו. ד"ה מפני שחבור וכו' עד והא דאמרי' בפ' שלישי דאהלות הנוגע בשני חצאי זתים כצ"ל. שם, המחברן יחד וכה"ג משני כצ"ל. ד"ה ת"ש אף מקפה של גריסין ושל פול מפני שהן סולדין לאחוריהן אלמא טעמא כצ"ל. שם, ה"ג מסתברא דטעמא דת"ק כצ"ל. ד"ה מלא פיסת יד וכו' עד ומשנינן מעיקר אצבעות ולמעלה כצ"ל. ד"ה איזהו מת וכו' עד שאם נתערב דבר אחר עמו בתחלתו אינו מטמא כצ"ל.
<h2>דף נא.</h2>
[תוספות] ד"ה תנן התם וכו' עד חוץ מן השינים והשער והצפורן כצ"ל. שם, או מאהיל על המת דהוי יד לטומאת המת כצ"ל. ד"ה בעי חזקיה וכו' עד או דילמא מטמא בעודו מחובר בו נרשם על מלות הללו. ד"ה רקב וכו' עד כגון שעמדו על מלא תרווד כצ"ל. שם, ואי ס"ד הבא מן העקב לא כלומר שאינו מטמא זיל הכא כצ"ל. שם, ולהכי נקט דילמא שאין בזה ודאי דדילמא שומן העקב אכלו עש כצ"ל. שם, היכי דמי כלומר היכי הוי כענין ודאי נרשם על מלות הללו. שם, אי דארקיב כוליה מת הת"ד. שם, אלא בעינן היכא דארקיב חד אבר כצ"ל. שם, חיות בבשר העקב, בכה"ג לא גמירי רקב כצ"ל. ד"ה פרשה מהן וכו' עד מי הוי גלגילון כיון דלא מקיימא כצ"ל. שם, שאל נמי בפירשה, וה"ה בזכר כצ"ל. שם, כל הני דקאמר הת"ד.
גמרא. או דילמא כיון דסופו לצאת למפרש פריש מינה כצ"ל. רש"י גלגילין ואין לו רקב. הא לא גזז לא ואע"ג דעומד ליגזז. ה"ק גזוז הוי גלגלין כצ"ל. שם, דהא דרבה בר בר חנא לא אמר אלא דכי גזז כצ"ל. שם, או דילמא כיון דמתרי אינשי קאתיא ליה, נרשם בצדו כמין יד. שם, בעי רב אחא בריה דרב איקא עעורו מהו רוק היוצא לו וכו' כצ"ל. תוספות ד"ה אמר עולא וכו' עד וברייתא לא מיירי בהכי כצ"ל. ד"ה שני מתים וכו' עד דלא גמירי אלא רקב של מת אחד כצ"ל. ד"ה מתיב וכו' עד שלא נשתייר מכל א' תרווד א' וי"ל דלרבותא נקטיה כצ"ל. שם, מן העקב אפ"ה הוי שיעור ובתרווד דלקמן פשטינן מינה בעיא דרב ירמיה רקב הבא מן העקב מהו דגם לפי הדיחוי כצ"ל.
<h2>דף נא:</h2>
רש"י מי קתני הא דכוותיה במת אלא לעולם כצ"ל. שם, אע"ג דהרקיב במקצת כשהוא חי כצ"ל. שם, אע"ג דנרקב מחיים דיש לו רקב לא ה"ק כצ"ל. ונרשם פה כמין יד. תוספות ד"ה דאשקייה וכו' עד כסא קמא מירפה ואידך משלשל ואידך כי היכי כצ"ל. ד"ה וסריה וכו' עד לא היו עוד נושרין מן הנשא כצ"ל. שם, העומדת ליגזז מהו דמשמע דאותו שאינו כצ"ל. ד"ה מת שחסר וכו' עד לקמן בפ' בתרא המוצא מת בדרך כצ"ל. ד"ה שכונת קברות וכו' עד דדילמא היה שם בית הקברות כצ"ל. ד"ה מתיבי לא אם אמרת במת כצ"ל. שם, והיכי דמי דאין לו רקב לחי כגון דארקיב חד אבר כצ"ל והת"ד. שם, ומשני מי קתני הא מת הא קמ"ל שום מת כצ"ל. ד"ה טעמא וכו' עד ומשני מי קתני הא מת קמ"ל דשום מת יש לו רקב כשנרקב כצ"ל. שם, נמלה שחסרה הת"ד. ד"ה מי אמרי' וכו' עד בברייתא והא חסרה כצ"ל. ד"ה ת"ש וכו' עד ובמקום אחר כתיב אשר יגע בהם במותם כצ"ל. שם, וש"מ שיעורא גמירי מדבעינן כעדשה שהרי החומט כצ"ל.
<h2>דף נב.</h2>
רש"י דאין הנזיר מגלח. הא איכא חדא דמת אחר כצ"ל. שם, לעולם אימא לך דשדרה וגולגולת ממת א' כצ"ל. שם, אלא ששה דסמי מכאן עצם כשעורה. תוספות ד"ה ואידך תיבעי לך פי' מי קתני כצ"ל. שם, יהו טהורים אר"ש הד"א. שם, צ"ע מה היו צריכין כצ"ל. שם, כגון דעל אותן עצמות האהיל כצ"ל. ד"ה ת"ש וכו' עד דעל רובע הקב אפי' ממת אחד כצ"ל. ד"ה ועל עצם וכו' עד פי' דנחלקו ביה ר"ע ורבנן כצ"ל. שם, דכי קתני ששה דברים דפליגי רבים על ר"ע, לאפוקי עצם כשעורה דיחיד הוא דפליג עליה דתניא כצ"ל.
<h2>דף נב:</h2>
גמרא. ת"ש דתנן בש"א רובע כצ"ל. שם, ובה"א רובע מן הגוייה כצ"ל. שם, ודברי ב"ה אחד כצ"ל. שם, שמאי אומר אפי' עצם מן השדרה או מן הגולגולת שאני שמאי דמחמיר ליפשוט כצ"ל. שם, ואי ס"ד רובע עצמות דאתי כצ"ל. רש"י שהרי תלמודו בידו תלמוד ערוך בידו כך שהוא מטמא והנזיר מגלח וכו' נרשם בצד הדבור הזה כמין יד. שם, ליתני בה בהדיא ועל רובע עצמות כצ"ל. שם, ומן הגולגולת של שני מתים כצ"ל. שם, עד שיהא בה רובע עצמות נרשם בצדו כמין יד א'. שם, ולרבנן עד דאתי ממת א', נרשם בצדו כמין יד א'.
תוספות ד"ה ת"ש דתנן בש"א כצ"ל. שם, וקכ"ה הם רוב מנין כצ"ל. ד"ה אמר ר' יהושע וכו' עד וחשיב מלמטה למעלה פיסת הרגל כצ"ל. שם, אלא כלומר רובע עצמות הבא מרוב הבנין ורוב הבנין הוי לגובה האדם כצ"ל. ד"ה וב"ה וכו' עד תניינא רוב המנין בלא רוב הבנין כדמפ' במסכת אהלות דבפסת הרגלים יש שלשים בכל אצבע ששה ובידים ל' בפיסת הידים ששה בכל אצבע הרי ק"כ אברים בידים וברגלים כצ"ל. ד"ה שמאי אומר וכו' עד דמשמע ליה דלא פליגי עליה כולי האי דב"ש עצם א' משדרה ולב"ה בעינן שדרה וגולגולת ודחי שאני שמאי דמחמיר כצ"ל. ד"ה אמר רבא וכו' עד דאתי משדרה וגולגולת חמור ליתני במתני' כצ"ל.
<h2>דף נג.</h2>
גמרא. דמחמיר הא רבנן עד דאיכא חצי כצ"ל. שם, ורביעית דם אינו לכל מקצתן כצ"ל. רש"י למעוטי אבן סככות הת"ד. תוספות שיש בה רובע ובאו משדרה וגולגולת כצ"ל. שם, ואי לא מסתפינא מרבוותא ה"א כצ"ל. שם, בספרים התירוץ וחסר הקושיא מן הספרים והגיה רש"י ז"ל כצ"ל. שם, בשמעתין דקדוש ידים כצ"ל. שם, דחק ליישב גירסת הספרים בתר דשמענא מר' עוקבא כך נר' שהוגה שם. שם, רובע עצמות ומשני בתר דשמענא מר' עוקבא כצ"ל. ד"ה ת"ש וכו' עד אבל רבנן חצי קב עצמות כצ"ל. ד"ה ב"ד וכו' נרשם בצד דבור זה כמין יד. ד"ה חצי קב וכו' עד כשעורה צ"ע מאי קפריך הד"א.
<h2>דף נג:</h2>
גמרא. ור' יוחנן אמר לך כצ"ל. שם, דשמעת מינה חצי לוג דם אין רביעית דם לא וקתני בסיפא רביעית דם התם לאפוקי מדר"ע כצ"ל. שם, וכל אשר יגע על פני השדה זה המאהיל על פני המת בחלל זה אבר הנחלל מן החי ויש לו להעלות ארוכה חרב ה"ז וכו' כצ"ל. שם, דאמר מר טומאה בוקעת ועולה כצ"ל. רש"י ור' יוחנן אמר לך כל היכא דתני מידי דמשמע ליה מכללא כצ"ל. תוספות ד"ה האי אבר וכו' עד ר"ל אפי' אין עליהם בחלל נרשם בצדו [כמין יד]. [ד"ה] חרב וכו' עד לטמא אדם הנוגע בהן טומאת ז' כנוגע במת עצמו כצ"ל. שם, והלכה למשה מסיני הוא דבעינן רובע וקרא אסמכתא [בעלמא כצ"ל]. ד"ה סתום דאמר מר וכו' עד בוקעת ויורדת מן הקבר זה קבר סתום כצ"ל ודבר הנראה לעינים שיש שם מלות כפולות וצריך למחוק אותן. שם, טפח דההוא הוה טומאה רצוצה הד"א. שם, אפי' שלא כנגד המת והכי איתא בספרי כצ"ל והד"א. שם, כל צדדין אפי' ריקן שבו כצ"ל. שם, דאמרי' רוב ארונות יש בהן פותח טפח כצ"ל. שם, שכל הצדדין סתומין והכי תנן באהלות כצ"ל. שם, בכדי אתייה דהא לא איירי כצ"ל. שם, ואילו גבי נגיעה תניא כצ"ל והת"ד. שם, וצ"ע לרבנן דר"ש כצ"ל. שם, דלא דרשי' אדם אתם אתם קרויין אדם כצ"ל. שם, כדאמ' רבינא בפ' הבא על יבמתו כצ"ל.
<h2>דף נד.</h2>
גמרא. איבעיא להו הא דקתני כצ"ל. שם, ואינו סותר את הקודם ומונה כצ"ל. רש"י וקדש את ראשו ביום ההוא כצ"ל. שם, דהיינו אחר חלוטו דהאי קרא כצ"ל. שם, והנה נרפא וגומ' ואז הוה מגלח כצ"ל. שם, שבעת ימים וימי גמרו של מצורע כצ"ל. שם, אין נזיר מגלח על טומאה בפעם שלישית כצ"ל. תוספות דאין מציינים אלא המטמאה באהל כצ"ל. ד"ה אלא דלית וכו' עד והזה וגלח מתחיל מאותו יום כצ"ל. שם, או דילמא בשמיני קאי כצ"ל. שם, הא ברישא דקתני עד שיטהר ולא קתני מתחיל כצ"ל. ד"ה סככות וכו' עד וליכא טומאה אלא מדרבנן כצ"ל. ד"ה אין עולין וכו' עד מטעם ימי גמרו כאן הס"ד. ד"ה על אלו אין הנזיר לא קאי אימי ספרו ואימי גמרו שהרי מגלח כך נר' שצ"ל. ד"ה ומזה בגמ' משמע דלא קאי אכלים כצ"ל. ד"ה ואינו סותר הקודמין וכו' עד בשנטמא שימי טומאה כצ"ל. שם, אינו טמא אלא טומאת ערב מאי אין עולין לו כצ"ל.
<h2>דף נד:</h2>
רש"י שלא פסע בארץ אלא נכנס בה כצ"ל. שם, דבני הזאה נינהו. מאי לאו כצ"ל. תוספות ד"ה באמת וכו' עד והסגיר אותו הכהן ועמד בעיניו כצ"ל. ד"ה אילן המיסך וכו' עד תחת אחת מהן מה"ת טהור כצ"ל. ד"ה ארץ העמים וכו' עד בלא שום הפסקה לנושא אבל בבא בשידה תיבה ומגדל שיש הפסק לא, והקשה הרב כצ"ל והד"א. שם, דתנן פרק שני דאהלות ואלו מטמאין במגע ובמשא ולא באהל ארץ העמים ובית הפרס כצ"ל. שם, לארץ ישראל ור"ת אומר הד"א. שם, הזאה ג' וז' ומשני כי קתני הד"א. שם, וא"ת ולישני ליה דהני כלים כצ"ל. שם, כחלל ושלח לו ר' חיים כהן הד"א. שם, אשר תבנו לי דאין נזיר מגלח עליו כצ"ל. שם, דבהדיא תניא בתוספתא ובמס' אהלות כצ"ל. שם, דע"כ לאו אכולהו קאי ומזה בג' ובז' דהא קתני נמי ימי ספירו כצ"ל. שם, ומיהו קצת יש לדחות דהא דפריך הכא בני הזאה נינהו לאו אכלים הנוגעים במת כצ"ל. שם, ולא תוך תוכו בא הוא הטהור ואחז בו כצ"ל. שם, אלמא דחמת באדם נעשה אב הטומאה לטמא את התנור ואע"ג דלאו כלי מתכות הוא משוינן ליה כצ"ל. שם, ובשעה שהיה אבי אבות נושאת באותה שעה כצ"ל. שם, כמו דאדם מה האדם טמא ז' אף כלים הנוגעים באדם טמאים ז' אדם הנוגע ז' וכלים במת הרי הן כמת כך הוגה שם. ד"ה לימא כתנאי וכו' עד דאהל זרוק לא שמיה אהל לר' יוסי בר יהודה אבל אי פליגי באוירא וגושא כצ"ל.
<h2>דף נה.</h2>
רש"י ואיבעית אימא דכ"ע משום גושא ולכ"ע נמי כצ"ל. שם, מי מצית דייקת למתני' דבנזירות מועטת כצ"ל. תוספות ד"ה ואיבעית אימא וכו' עד וטעמא דר' יוסי בר יהודה כצ"ל. שם, אבל בשידה תיבה ומגדל דלא שכיח לא גזרו ורבי סבר דאע"ג דלא שכיח גזרו כצ"ל. ד"ה והתניא בניחותא וכו' עד אבל להאי שנוייא בארץ העמים כצ"ל. שם, ומתחיל ומונה מיד הת"ד. ד"ה מתיב וכו' עד במאי אילימא בנזירות מועטת כצ"ל. שם, והוא מפרק לה בנזירות בת חמשים יום כצ"ל. שם, כלומר שאין לו לעשות רק ימי נזירות מועטת מתחלת ימי צרעתו כצ"ל. שם, לא תוכל לומר דכל ימי צרעתו אינם עולים כל עיקר כצ"ל. שם, ואתייליד ביה צרעת שריא וארבעה עשר יום כך נר' שהוגה שם. שם, וצריך הוא למנות על חמשים ושלשה י"א יום דבפחות לא יהיו לו גידול שיער כצ"ל. שם, והדר יתיב שלשים יום דנזי' דהא אית ליה גידול שיער כצ"ל. שם, ויסתור הקודמין דהא אית ליה גידול שיער כצ"ל.
<h2>דף נה:</h2>
רש"י אלא לאו בנזירות מרובה כצ"ל. שם, ומוחלט בספק שנטמא בספק כצ"ל. תוספות ד"ה מיתיבי וכו' עד לאכול בקדשים עד שיטהר מספק צרעתו כצ"ל. ד"ה כיצד וכו' עד לסוף ז' בא לו לגלח הד"א. שם, או בדין מצורע שנרפא אומרים לו להמתין כצ"ל. שם, מלגלח עד שלשים יום דאימא נזיר טהור גמור כצ"ל. שם, וחטאת העוף הבאה על הספק משום ספק נזיר כצ"ל, ונרשם בכאן כמין יד. שם, ועדין אסור לאכול בקדשים דשמא כצ"ל. שם, והבאת קרבנות כדמפורש בפרשת מצורע והנה נרפא כצ"ל. שם, כיון דמספקא לן נזיר טמא שלשים יום השניים כצ"ל. שם, לסוף ס' מגלח ובהך תגלחת שנייה כ"כ ליכא לספוקי לנזיר טמא דמספק נזיר טמא נפקא כצ"ל. שם, דאשם אינו מעכבו לאכול בקדשים ועדין הוא אסור כצ"ל והד"א. שם, הרי תשעים יום דלא מיבעיא הד"א. שם, דצריך להמתין שלשים יום משום גידול שיער אף לרב חסדא אלא אף בנזירות מרובה כצ"ל. שם, אחר תגלחת שניה כמנין ימי הנזירות דילמא נזיר מצורע הוה כצ"ל. שם, והיינו דקתני ושותה יין ומטמא לאחר מאה ועשרים יום ומדקדק וכו', כצ"ל והד"א. שם, דע"כ צ"ל שהוא מגלח ביום שלשים יום שאם לא היה מגלח עד יום שלשים וא' כשאר נזיר כצ"ל. שם, משום דמקצת היום ככולו אי לבר פדא דמכ"ט יום נשלם הנזירות והלכך נזיר זה דעדין אינו שותה ולא מיטמא למתים כצ"ל. שם, מיהו קשה מתגלחת שלישית דאינו שותה יין כצ"ל. שם, שטובל אחר כל התגלחות ומיחזי כאילו היא טבילת נזיר כצ"ל. שם, טמא נמי מספקא ליה דאז אינו מביא עד שמיני כצ"ל. שם, כשלמים וזה ששנינו הד"א. שם, ואף אם היה מצורע כבר נטהר ומיהו תגלחת שלישית כצ"ל. שם, שהרי אינו טובל אחר התגלחת כצ"ל. שם, וצ"ל דודאי בשתי תגלחות אחרונות אינו מגלח עד יום שלשים וא' ומגלח יום ל' וא' שמניינו כצ"ל. שם, ומתחיל מניינו מיום צ' וא' ומשלים עשרים ותשעה יום על צ' וא' שהן ק' ועשרים יום ומגלח ביום קכ"א שהוא ל' וא' יום למניינו כצ"ל. שם, ומותר ביום ק' ועשרים וא' לשתות יין כצ"ל. שם, ומטמא למתים אחר ק"כ יום ותני עלה בד"א בנזירות מועטת דאז די לו בק"ך אבל בנזירות בת שנתה כצ"ל.
<h2>דף נו.</h2>
רש"י ואח"כ למנות שלשים דנזי' דטהרה מפני שהצרעת כצ"ל. שם, כיצד בא לו לגלח תגלחת צרעת לאחר ז' כצ"ל. שם, נמצא אוכל בקדשים לאחר ס' ממה נפשך כצ"ל. שם, בתוספתא בד"א כצ"ל. שם, ומכאן ואילך מתחיל נזירות טהרה כצ"ל. שם, ג"כ ומכאן ואילך מתחיל נזירות טהרה כצ"ל. שם, מנין שכל זמן שיהא מגלח לא יהיה עולין לו מן המנין של נזירות טהרה והואיל כצ"ל.
תוספות ד"ה ה"ג אוכל בקדשים וכו' עד ביום ס' גופיה כיון דתגלחת ראשונה ביום ל' יום א"כ תגלחת שניה כצ"ל. שם, ואע"ג דקתני לאחר ס' כצ"ל. שם, ושותה יין לאחר קכ"א היינו ביום ק"ך אע"ג דבתגלחת כצ"ל. ד"ה ואי ס"ד סלקו לו ימי חלוטו תיסגי ליה בשלשה שנים ושלשים יום כלומר אחר שגילח כצ"ל. שם, כך אינו שהרי עלו ימי צרעתו לשנה של נזירות לרב חסדא ואינו צריך להמתין רק ל' יום גידול שיער לגלח תגלחת נזיר טהור כצ"ל. שם, דכך עולה החשבון אלא ש"מ ימי צרעתו אין עולין לו כצ"ל. שם, לא אם אמרת בימי טומאתו שכן מבטל בהן את הקודמין כצ"ל. שם, למעוטי תגלחת ויין שאינם סותרין כצ"ל. ד"ה או נמחק מלת או אלא ומה צ"ל. שם, שכן טעון תגלחת הת"ד. שם, ולכך יעלו והא כיון דבתחלת צרעתו לא היה לו למנות כצ"ל. שם, יותר משלשים יום כשנצטרע כצ"ל. שם, ר' אליעזר אומר משום ר' יהושע הת"ד. שם, וכל טומאה מן המת כצ"ל. שם, ודופק ואהל הד"א.
<h2>דף נו:</h2>
גמרא. מר' מיאשא שקבל מאבא שקבל מן הזוגות שקבלו מן הנביאים כצ"ל. שם, אין דנין כאן ק"ו כצ"ל. רש"י ור' אליעזר משום ר' יהושע סתמא דהיינו ר' יהושע בן חנניא קא גמר לה והא מיניה דר' יהושע בן ממל וכו' כצ"ל. שם, עשאן גרן א' נותן פאה א' דהואיל ובשדה א' כצ"ל. שם, לחלקו ולעשות מהן שתי גרנות דאז נותן שתי פאות ואית ספרים וכו' כצ"ל. שם, ומן הנביאים ואילך קחשיב כולהו כחדא כצ"ל. תוספות ואהל הס"ד דלעיל כדכתיבנא. שם, אר"ע דנתי לפני ר' אלי' אמר לי מה זה עקיבא כצ"ל. שם, ור' אליעזר משום ר' יהושע סתם הת"ד. ד"ה שקבל מן הזוגות הלל ושמאי והם קבלו משמעיה ואבטליון ומיהודה בן טבאי ושמעון בן שטח וכו' עד ומלאכי שקבלו הלכה למ"מ כצ"ל. שם, מכל א' וא' כך הד"א. שם, שני מינים פירוש שחמתית ולבנה גרן א' נותן פאה א' שתי גרנות ב' פאות מעשה וכו' כצ"ל והד"א. שם, שני מיני חטין עשאן גרן כצ"ל.
<h2>דף נז.</h2>
[תוספות] ד"ה עצם וכו' עד מי שהוא מטמא באהל דלית להו על כל נפשות מת לרביעית כצ"ל.
גמרא. קתני שני נזירים שאמר להם א' ראיתי כצ"ל. רש"י משלימין נזירותן ומגלחין כצ"ל. שם, אלא חוזרין וסופרין עוד שלשים יום, נרשם על מלות הללו. שם, יכול לעשות תגלחת טומאה וקרבן טומאה אפי' לאחר כמה ימים אלא חוזרין וסופרין עוד ל' יום ומביאין קרבן טהרה כצ"ל.
[תוספות] ד"ה באומר ראיתי וכו' עד ברשות היחיד שורפין עליה וי"ל דלא גמירי כצ"ל. שם, שניהם קרבן טהרה והא ספק טומאה בר"ה כצ"ל.
<h2>דף נז:</h2>
רש"י להא מילתא איתקש ניקף למקיף כצ"ל. תוספות ד"ה והא קא עביד הקפה בראש באשה שאינה אסורה כך נראה שהוגה שם. שם, המקיף את הקטן חייב הת"ד. שם, ד"ה ודידך וכו' עד ורב הונא לטעמיה כצ"ל. ד"ה חובה עד מלת עבידא הס"ד. ד"ה ורב אדא וכו' מנליה לתלמודא דלרב אדא בר אהבה מותר לגדול להקיף כצ"ל. שם, אפי' גדול מקיף לקטן אלא לדידך וכו' עד לפי סברתו דרב הונא דאוסר לגדול להקיף כצ"ל. שם, דלא סבירא ליה לרב אדא לדרוש כצ"ל. שם, כגון בניקף והשתא פליגי הד"א. שם, אבל מלישנא דלא תקיפו דדרשי מיניה כצ"ל. שם, מהקשא דהשחתה כיון כצ"ל. שם, לגדול ופליגא נמי לקטן הד"א. שם, לא משמע ליה ורב אדא בר אהבה סבר דלהכי אפקיה קרא בהך לישנא למימר כצ"ל. שם, ומדנקט אשה ולא איש משמע כצ"ל. שם, דאשה שריא להקיף לקטן וה"ה לגדול. שם, ולרב אדא דמקיש מקיף לניקף ה"ה דנקיש כצ"ל. שם, ולא מגופיה דקרא ותדע כצ"ל. שם, לפי שנאמר לא תקיפו הת"ד. שם, קס"ד השתא דמן הדין איצטריך שם למדחי לא תעשה דהקפה כצ"ל. שם, דאף לאו השוה בכל, נרשם על מלות הללו, וגם נרשם בצד דבור זה כמין יד.
<h2>דף נח.</h2>
רש"י לאו משום היכא דמגלח והדר מקיף דלא מצטרך קרא כצ"ל. שם, ולמאן דמוקים ליה לקרא משום נרשם על מלות הללו. שם, שכן ישנו בשאלה משום דקיל כולי האי כצ"ל. שם, ואפ"ה בעלמא לא ילפי' מיניה כדלקמן וכו' עד אבל כהן מצורע מנזי' גמרי' הואיל דכהן שאינו שוה בכל הוא ונזיר שוה בכל אע"ג כצ"ל. תוספות ד"ה אמ' רבא וכו' עד דסבירא ליה השתא דמסברא ידעינן דאטו משום דהוסיף לגלח לא יתחייב על הפיאות כצ"ל. שם, ולאו כמאי דסלקא דעתין כצ"ל. ד"ה הציצית נמחק מלת הציצית וכצ"ל כתיב ציצית הכנף מין כנף וכו'. שם, שאר מינים במינם פוטרים כצ"ל. שם, דמפיק ליה ראשו ללאו גרידא כצ"ל. שם, דדחי יש לומר הד"א. שם, ולא דריש גדילים הא דקיימא לן בכל דוכתא כצ"ל. שם, דדחי עשה ל"ת ועשה כשאינם שוים בכל דסוגיא כצ"ל. שם, ס"ל לתלמוד בסוגיא דידן כצ"ל. שם, היא גופה דהקפת כל הראש שמה הקפה ולא כמסקנא דסוגיא דידן כצ"ל.
<h2>דף נח:</h2>
גמרא. מה ת"ל לפי שנאמר ופאת זקנם לא יגלחו כצ"ל. רש"י יכול אפי' מצורע ת"ל זקנו ומה שאסר הכתוב כצ"ל. שם, אבל במלקט ורהיטני לא התיר גבי מצורע וכדאמרי' בפ"ג מינים כצ"ל. תוספות ד"ה נזי' וכו' עד אמאי לא ילפי' מנזיר בעלמא כצ"ל. שם, ולמאן דמוקי ראשו בנזיר הת"ד. שם, דכוותיה קיימא לן גם לחנם כצ"ל. ד"ה מיבעיא ליה וכו' עד דנזיר לא נפקא דסבירא לן כצ"ל. שם, וליטעמיך הא דקיימא לן כצ"ל. שם, ומשני כהן מנזיר לא יליף שכן ישנו בשאלה כצ"ל. שם, דקרא סתמא כתי' כצ"ל. שם, זקנו לא הוה שמעי' כהן כצ"ל. שם, ובעלמא לא ילפי' כדאמרן הת"ד. שם, בשאלה וא"ת הד"א.
<h2>דף נט.</h2>
רש"י דין מן חבריא כצ"ל. שם, א"ד הכי קמיבעיא ליה בתפלה בבגדו מאי כלומר המתפלל מהו לחוך בבגדו כדי שיפלו כנים ממנו כצ"ל. תוספות ד"ה איכא דאמרי וכו' עד דנסיב לטעמיה מקרא הס"ד. ד"ה ההוא גברא וכו' עד אבל לשאר האברים לא מצינו איסור לזה כצ"ל. ד"ה מיתיבי וכו' עד כי קאמר רב בשאר אברים ובשאר אברים מי שרי והתניא כצ"ל. שם, ומדקאמר אלא משמע דה"פ לעולם אף בשער בית השחי ובית הערוה קאמר רב והיינו במספריים כצ"ל. ד"ה מיתיבי העברת וכו' עד ולפיכך לא גרסי' הכי והבעיא כצ"ל, ונרשם בצד הדבור הזה כמין יד.
<h2>דף נט:</h2>
[רש"י] ד"ה וסופרים ל' יום ומביאין קרבן בשותפות קרבן חטאת העוף כצ"ל. שם, ואשם שאינו מעכבו כרבנן דאמרי פ' ג' מינים הביא חטאתו כך נר' שצ"ל. שם, ד"ה מי שומע, נרשם בצדו כמין יד. שם, ולא חש לפרשה ועולת בהמה כדי לגלח על א' מן הדמים ואמ' וכו' ועדין אסור לשתות וכו' כצ"ל והד"א. שם, וסופר שלשים יום, נרשם על מלת יום. שם, ואם טהור הייתי אותה העולה הראשונה כצ"ל. [תוספות] ד"ה ומי שומע וכו' עד מלת כנגדו נמחק. [ד"ה ועולת] שצריך לכל הפחות לגלח על א' מהדמים ועולה זו שבאה עכשיו נדבה וזה שאר קרבני החטאת והשלמים נמצא זה מביא וכו', כך נר' שהוגה שם והד"א. שם, אינו יכול לעשות מנין אחר כצ"ל. שם, בלא הבאת קרבנותיו דתניא בפרק שני נזיר שכלו ימיו לוקה על התגלחת, כצ"ל והס"ד. ד"ה אבל הודו וכו' עד דלא איכפת לן אם מביא לחצאין ועוד שלא ימצא אחר שידור כנגדו כצ"ל.
רש"י שיהו נושאין ק"ו בעצמן ומה ר' יהושע כצ"ל. שם, ק"ו לשאר כל אדם שאם יכול להשיב כצ"ל. שם, אם נבלת עצמך על ד"ת סופך להתנשא בה כצ"ל. שם, מה לי עביד ליה ר' יהושע לדקיה כצ"ל. תוספות ד"ה אמר רב נחמן וכו' עד ובפירוש אחר כתיב לדקיה לאברים דעולה דאינם נקטרים עד אחר תגלחת שניהם וקשה כצ"ל. שם, ד"ה נזיר וכו' עד שלא הצריכו לספק נזיר טהור כצ"ל.
<h2>דף ס.</h2>
גמרא. וליגלחו סוף שבעה אי אפשר כצ"ל. רש"י ועדין אינו ראוי לתגלחת טהרה דנזירות ולגלח בסוף ז' כמשפט כצ"ל. שם, אלא נזיר טהור לצפורין דהא מייתי לא חיישי' כצ"ל. שם, ומתני תגלחת שנית וכו' ושלשה צפרין וכו' כך נר' שהוגה שם. שם, ושתי תגלחיות הראשונה עולות לו כצ"ל. שם, הלכך בתגלחת שנייה מיבעי ליה וכו' עד ואידך חטאת העוף דקא מייתי כצ"ל. שם, אלא נזיר טמא ותגלחת ראשונה עלתה לו לתגלחת טומאה דנזיר כצ"ל. שם, ומתנה אם ודאי עכשיו הוא נזיר והיה מוחלט עולה ראשון שבכל התגלחיות כך נר' שהוגה שם. תוספות ד"ה זה הכלל וכו' עד לאחר ח' ימים ושותה יין ומיטמא למתים לאחר מ"ד ימים, כך נר' שהוגה שם, ונרשמו שתי רשימות כמין ב' ידים בסוף דבור זה.
<h2>דף ס:</h2>
גמרא. יפה אתם אומרים אלא מצורע כצ"ל. רש"י ביום ראשון של נזירותו אוכל בקדשים לאחר ח' ימים כצ"ל. שם, ותגלחת ראשונה עלתה לו לימי ספירו כצ"ל. שם, נמצא שותה ביין ומיטמא למתים לאחר מ"ד ימים כצ"ל. תוספות ד"ה נזיר וכו' עד וכל שאינו צריך עוד לשער כצ"ל. ד"ה ותעלה וכו' כדכתיב וגלח ראשו ביום טהרתו ביום השמיני יגלחנו משמע לאחר טהרתו, כך נר' שהוגה שם. שם, וצריך תער אף לשלישית ואפי' טמא ודאי כצ"ל, ונרשם בצדו כמין יד. שם, פ' שלשה מינים מצורע ונזיר טמא דגמרינן כצ"ל.
<h2>דף סא.</h2>
רש"י דאם אינם נזירים להביא קרבן כצ"ל. תוספות ד"ה ת"ש וכו' עד א"כ דמיין אהדדי כצ"ל. שם, נשים ועבדים הת"ד. שם, כופה את עבדו הת"ד. שם, וחומר בעבדים הת"ד. ד"ה למאי אילימא וכו' עד אבל גוי לא מוזהר הס"ד. שם, מידי בישראל כבוד אב כתיב גבי נזיר ולעיל כי קאמר, כך נר' שהוגה שם.
<h2>דף סא:</h2>
רש"י כל שיש לו טהרה בהזאה ובטבילת מקוה כצ"ל והת"ד. שם, לפי שאינם בתורת נחלה כצ"ל. תוספות ד"ה אמר קרא וכו' עד והיתה לבני ישראל כצ"ל. שם, דומיא דלמשמרת למי נדה כצ"ל. שם, ושאר הא דגוי נ"ב נראה ושמא הא דגוי. שם, רב אחא בר יעקב הת"ד. שם, שכמו כן אינו מוריש עבד אחד כצ"ל. שם, יכול לא יהו נודרין כלל ליאסר באיסורי נזיר ת"ל איש וכו' אך לא יביאו קרבן כצ"ל. שם, דאיש איש דמרבינן מיניה שהגויים כצ"ל. שם, פרט לקרבנות נזירות וי"ל שלא יביא גוי קרבנות כצ"ל. שם, ואימא בני ישראל הת"ד. שם, איש כי יפליא הת"ד. שם, נדרים ונדבות כישראלי' ממילא אפי' שתק מאיש לא הוה מוקמינן מיעוטא דבני ישראל למעוטי גויים דאינם נערכין אלא למעוטי גויים דאין מעריכין כצ"ל. שם, לכל מה שנוכל איש כי יפליא כצ"ל.
<h2>דף סב.</h2>
רש"י הלכך לדידיה דלא אתא הא[י] איש כצ"ל. שם, מופלא הסמוך לאיש דגוי דהוא נערך מיצריך קרא כך נר' שהוגה שם. שם, דאע"ג דגדול הוא אינו יודע להפלות כצ"ל. שם, אע"פ שאינו יודע להפלות דבריו קיימין כצ"ל. שם, אינו יכול להעריך ולידור עד שיהא גדול כצ"ל. שם, ואין הגויים מעריכין מגוי גדול שאינו יודע להפלות קאמר דגדול ויודע להפלות כצ"ל. שם, אבל במעריכין ד"ה גוי גדול שאינו יודע להפלות לא דאתא כצ"ל. שם, וכן איש דגבי ערכין יתירא הוא כצ"ל. שם, ולא אמר דילמא דלא מישתעינא בהדך קאמר כצ"ל. שם, דאמרי' בפירקין דלעיל שכולן נזירים כצ"ל. תוספות ד"ה הניחא וכו' עד אלא למ"ד בני ישראל מעריכין ולא גוים יכול לא יהיו נערכים ת"ל איש ואפי' מבן חדש בר ערוכי דלגבי נערך לא שייך להזכיר מופלא סמוך [לאיש] שם והס"ד. ד"ה לאתויי גוי גדול וכו' עד ונערכין מסברא מדנודרין נדבות כישראל כצ"ל. (שם) [ד"ה איש] דאי לאו הכי אין ליישב מה שגריס בספרים.
<h2>דף סב:</h2>
[רש"י] אף הרעה רשות יצא נשבע להרע לאחרים כצ"ל. תוספות ולכך יחול נמי נזירות העבד כל זמן שלא ימחה כצ"ל. שם לימא בדשמואל הת"ד.
<h2>דף סג.</h2>
תוספות ד"ה כיצד וכו' בשעה שטבל טמא דספק טומאה ברה"י ספקו טמא כצ"ל. ד"ה משוקע וכו' עד אחר שגילח נודע לו אותה טומאה טהור משום דטומאת התהום היא ליטהר כצ"ל. שם, וגילח נודע לו שכשירד במערה כצ"ל. שם, דכי גמירי דטומאת התהום וכו' כצ"ל. שם, שלא היה בחזקת טומאת מת שרגלים לדבר כלומר כצ"ל. שם, סביביו ונמצא הד"א. שם, במחוורת לו אשכחנא נזיר הד"א. שם, אלא למ"ד במחוורת לו הת"ד. שם, עד דידעי בה כו"ע כי דרך, והיא מן הסוגיות החלוקות כצ"ל והס"ד. שם, בס"ד המתחיל לנזיר אלא טומאת התהום גמירי, נמחקו ד' מלות הללו. ד"ה מאן תנא וכו' עד והשתא אי אליבא דר' אליעזר כצ"ל. שם, וי"ל דהא דאמרי' התם טומאת התהום מרצה כצ"ל.
<h2>דף סג:</h2>
תוספות ד"ה אמר רבא עד דאייתורא דמתני' קדייק דמדיוקא דרישא כצ"ל והד"א. שם, כדאמרי' לעיל פ"ג דאף נטמא אחר מלאת סותר שלשים מדרבנן כצ"ל. ד"ה ה"מ וכו' עד סותר כי נטמא אחר מלאת כצ"ל. שם, והוי כמו נטמא אחר מלאת כצ"ל. שם, לפני מלאת אינו סותר כי אם ז' כצ"ל. ד"ה לתרומה וכו' עד בד"א דלתרומה טמא כצ"ל. ד"ה בד"א דאע"ג דאין לו מקום לעבור דטהור בטומאת התהום אבל בטומאה ידועה שלשתן טמאים תרומה ונזיר ועושה פסח כצ"ל. שם באפילה הת"ד.
גמרא לפי שמהלך ברגליו אפשר לו שלא יגע כצ"ל. שם, כל שאין מכירה אחד בסוף העולם אבל מכירה א' בסוף העולם אין זו טומאת התהום כצ"ל. רש"י עדין תבעי לך כיון דלאחר מלאת קאי ז' סותר ותו לא כצ"ל. שם, והכי קמיבעיא לי ה"מ דלאחר מלאת ז' סותר ותו לא כצ"ל. שם, לדר' יוחנן דמוקים לה למתני' כר' אליעזר אלא כרבנן כצ"ל. שם, דאע"ג דבעלמא תגלחת לא מעכבא לגבי טומאת התהום חשיבא שאם נודע לו עד שלא גילח. קפסיק ותני בין נטמא לפני מלאת כצ"ל. שם, מודי להו לרבנן דסותר את כולן דכמאן דנודע בתוך מלאת דמי או דילמא כך נר' שהוגה שם. שם, ולא שנא בין היכא דנודע לפני מלאת להיכא דנודע לאחר מלאת כצ"ל. שם ובכל אלו שאמרו דבנזיר ועושה פסח טהור כשנודע לו לאחר שעשה פסחו אבל נודע לו קודם ה"ז טמא ונדחה לפסח שני כצ"ל. שם, שלשתן טמאין ואפי' נזיר ועושה פסח כצ"ל.
גמרא. צפה אינה מטמאה לענין שרץ בלבד נמחק מלת בלבד ואת"ל כמה דמחתא טמאה כצ"ל. שם, או דילמא האי כזית והאי כעדשה ואת"ל כיון דהאי בכזית והאי בכעדשה כמאן דמנחא בכלי דמי שרץ ע"ג שרץ מהו כצ"ל. שם, או דילמא כיון דמפסקי מהדדי לא ואת"ל שרץ ע"ג שרץ כיון דמפסקי מהדדי כמאן כצ"ל. רש"י אע"ג דטומאת מת צפה מטמאה כצ"ל. שם, ה"ג חוץ מכזית מן המת והמאהיל כצ"ל. שם, ע"ג אדם או טהרות וכן שזרק טהרות על כזית מן המת או האדם עצמו דלג עליו כצ"ל. שם, כמאן דמחתא טומאה בכלי דמי וספק מגעו טמא או דילמא כצ"ל. שם, וכיון דצף שרץ כצף מת דמי דומה שכאן הס"ד ושהשאר נמחק. שם, דמנח בכלי דמי וספק מגעו טמא כצ"ל. תוספות ד"ה צפה וכו' עד דתניא כצ"ל. ד"ה כל הניטלין וכו' עד כמונחין כיון שיד אדם תופש בם כצ"ל. ד"ה ומאהיל וכו' עד לטומאת מגע דכך לי טהרה צפה וטומאה קבועה כמו כצ"ל. ד"ה בעי רמי בר חמא וכו' עד והאי טומאה טומאה סמיכתא היא ואת"ל כמאן דמחתא בכלי ודאי דמיא כצ"ל. שם, כיון דתרוייהו טומאת ערב כצ"ל. שם, דה"ה דמצי למנקט אפר ומים בעלמא כצ"ל, ונרשם בצדו כמין יד א'.
<h2>דף סד:</h2>
גמרא. בשביעי שלהן טהורים כצ"ל. רש"י א"ל עושה פסח נמי ביום ז' שלו מחוסר הערב שמש וקאי בחזקת טמא כצ"ל. שם, ממילא ערבא וכלא מחוסר ולא כלום דמי כצ"ל. שם, ואוכלת בקדשים ואין השאר עליה חובה כצ"ל. שם, יכול לא תביא וכו', נרשם בצדו כמין יד א'. שם, דמשמע כל זמן שילדה ביום מלאת כצ"ל. שם, עלה דההיא שאני הכא בלידה כצ"ל. שם, המוצא מת מושכב כדרכו לא יושב ולא ראשו וכו' כצ"ל. תוספות ד"ה דתני יום מלאת תביא תוך מלאת לא תביא האי יום מלאת לאו דוקא כצ"ל. שם, כגון שילדה השנייה ביום ס"ד ללידת ראשונה כצ"ל. שם, היינו טעמא דמחסרא קרבן כלומר כצ"ל. ד"ה התם נמי וכו' עד כלומר מי לא עסקי' כצ"ל. שם, בתחלה שלא נודע לו הת"ד. שם, דוקא כשנודע כי לדעת שישאר נקבר שם כצ"ל. שם, מצא שלשה אם יש בין זה לזה הת"ד. שם, כי בודאי שבית הקברות היה שם כצ"ל.
רש"י שנפתח לתוכו (שש כובין) [ששוכבין] מכאן לארך המערה כצ"ל. שם, אלא הללו שלש מתים והואיל כצ"ל. שם, שמא נעשו כאן שתי מערות אחת מכאן כצ"ל. [(ס"ה ע"א) ד"ה דמושכב] שאם מצאן יושבים הואיל ואין מושכבין וכו' עד כדרכן פרט לראשו מונח כצ"ל. שם, אי ראשו מונחת לו בין יריכותיו או חסר הואיל ושלשתן מצאן תחלה מאי טעמא אין להם שכונת קברות וכו' עד ושחסר דילמא גוי הוא כצ"ל. תוספות יותר מן אמה וחצי וכו' נרשם בצדו כמין יד. ד"ה בודק וכו' עד באלכסון לחפש ולבדוק כצ"ל. ד"ה מצא פרט (למבוי) למצוי פר"י שאם היה יודע דלשם קבורה נקבר שם לא יהא נוטלו כדאמרי' כצ"ל. ד"ה אחד וכו' עד ור"י פי' טעם בדבר דאין לנו לומר שכונת קברות כצ"ל.
<h2>דף סה:</h2>
רש"י בריש דפא לאהל רובע עצמות למלא תרוד רקב והא דקאמר לעיל כצ"ל. שם, באכילה ובשתיה ומחמת רוב אכילה ושתיה והדברים האמורים כאן כצ"ל. שם, שכבר ראה שלש ראיות שוב אין בודקין כצ"ל. שם, גמ' מה"מ שמשנזקק לטומאה כצ"ל. תוספות ד"ה אלמא וכו' עד כי אסורה ודאי המת וספקו הס"ד ונרשם בצדו כמין יד. ד"ה אמר רבא וכו' עד ומצא שלישי לא האי מפנה לגבי תרי דאגלאי מילתא שבמתכוין קברום כדי לישאר שם ולא הני תרי מפנה כצ"ל. שם, פי' שיהא בודק משם ולהלן כצ"ל. ד"ה איכא דאמרי וכו' עד וקצת קשה נרשם בצדו כמין יד. ד"ה אמר רב משרשיא וכו' עד אית דמפרשי בדק ולא מצא מאי מהו שיהא זקוק לחפור בעומק כצ"ל. ד"ה ר' נחמיה וכו' עד שהיה איידי דתנא הד"א. שם, ובזה כסלע ואינו יודע איזה מהם פשה טהור כצ"ל. שם, שניהם טמאים עד שיחזרו שניהם כצ"ל. ד"ה אי הכי וכו' עד אבל מתני' דמחלק בין נזקק ללא נזקק מסברא כצ"ל. ובס"ד זה, נרשם כמין יד. שם, אונסו כמו מאכל ומשתה הת"ד. שם, מנא הני מילי הת"ד.
<h2>דף סו.</h2>
גמרא. קמיה דרב למימר איידי חולשא הוא דחזא א"ל רבא והתנן גר שראה קרי ונתגייר מטמא מיד בזיבה כצ"ל. רש"י, ספק חזא ספק לא חזא דמשום הכי לא מוקמי' כצ"ל. שם, אלא אמר רב אדא בר אהבה מאי האי דקאמר דשכבת זרעו טמא לומר שאין תולין כצ"ל. שם, אם ראה קרי וראה זיבה אין תולין אותה זיבה בקרי כצ"ל. שם, איכא תנאי אחריני דאמרי דליכא טעמא משום צחצוחי זיבה כצ"ל. תוספות ד"ה ור' אליעזר וכו' עד דריש הזב חדא את תרתי זובו תלתא ברביעית וכו' כצ"ל. ד"ה ושכבת זרעו למאי וכו' עד וכשנזקק לטומאה מטמא במשא כצ"ל. שם, ד"ה אילימא וכו' עד ובמסכת זבים פרק שני תנן הרואה קרי אינו מטמא בזיבה מעת לעת שהקרי פוטר זיבה הכא כצ"ל. שם, ד"ה סבר רב פפא וכו' עד שמא שמחמת חלישות ... ד"ה אמר ליה וכו' עד דטעמא דקרי פוטר בזיבה כצ"ל. שם, גבי גר נמי נימא הכי דאין לך חולי כצ"ל. שם, אלא תנאי כלומר דרב אדא כצ"ל. שם, דקרי פוטר זיבה הבאה אחריו כצ"ל. שם, וכהני תנאי של זב דאמרי דקריו של זב כצ"ל. ד"ה ר' יוסי אומר וכו' תימה ולייתי מתני' כצ"ל. ד"ה לימא וכו', נ"ב נראה בכאן חסר, והכוונה עיין בתוס' קמא פרק שני דף כ"ה ד"ה אלא האי תנאי וכו'. ד"ה הזיבה וכו' עד ואידך הא דכתיב לילה כך צריך להיות.
<h2>דף סו:</h2>
גמרא. אלא שממהרין למברך תחלה כצ"ל. רש"י השמים כך הוא לשון שבועה על שם כצ"ל. שם, תנאי היא דאיכא למ"ד שהעונה משובח כך צ"ל.
